Lost and Delirious

מכירים את זה שאתם מגיעים לקצה של תקופה בחיים שלכם, מרגישים שהיא עומדת להיגמר, אבל פשוט

אי אפשר לראות את הסוף?

זה המצב שלי.

אני רק רוצה להבהיר: זה לא פוסט התאבדותי, אין לי שום כוונה לעשות דבר שכזה או קרוב לזה. 

אני פשוט לא יכול להמשיך הלאה כמו שצריך. אני באמת מנסה, אבל אני לא מצליח. כבר אין לי

את הכוח הזה להמשיך ללמוד, לנסות, להצליח, לא להבריז משיעורים. כי הסוף נראה כל כך קרוב, 

אבל הוא לא מגיע.

אני ממש עומד על קצה הצוק, רואה את המים הכחולים העמוקים ורוצה לקפוץ אליהם אבל אסור לי.

כי זה עוד לא הסוף, עוד לא נגמר.

כל יום מרגיש כמו שבוע וכל רגע שחולף תמיד כל כך לחוץ.

למה צריך את השנה הכל כך מיותרת הזו?

למה אני צריך לדחות הכל כל הזמן?

ואיך אני אמור לטפל בחוסר היעילות הזו? 

לעזאזל עם הכל.