חודש ושבוע מאז שגיליתי את קיומך,שבוע ויום מאז שראיתי אותך לראשונה,חמישה ימים מאז שאמרת לי שצריך להפרד.
מאז ומעולם אהבתי את הבחור הטוב,החננה,ממושמע,רגיש,עדין וגברי ביחד,עם כנות,יושר,טוב לב,טיפונת אפילו קמצוצון של תמימות יפה שכזו.
אז נכון שבחודש לא מתאהבים בבן אדם,אבל מסתבר שאפשר לפתח רגשות,אפילו קצת.
בשבוע הראשון הייתי סקפטית,אני לא בוטחת בקלות באנשים... שיחות וואץ אפ מתוקות לא קנו אותי.
ואז אחרי שבוע היה לך יומהולדת,הייתי חייבת להתקשר אליך, לשמוע את הקול שלך,מי זה הבחור המקסים הזה?
סוג של"להתגבר על אגו" -שאיתך הוא לא היה שם מלכתחילה.
אז באתי להתקשר אליך ופתאום מרוב התרגשות הרגשתי שאין לי רוק בגרון,חששתי שהפכתי לאילמת-אני!?
בחורה חברותית,לפעמים גם חופרת,חוששת שנגמרו לה המילים... למה אני בכלל מתרגשת?
ואז עשיתי את הצעד,בגבורה רבה.
גיליתי קול מתוק בצד השני ואישיות מקסימה שקמה לחיים.
אז השיחות איתי זורמות,לשנינו היה מצחיק, שנינו היינו מובכים,שנינו עם אותם ערכים.
אתה עם ניסיון,אני עם לב שכנראה לא נחבל מספיק-אז מה לעשות שאני לא לוקחת סיכונים.
חודש של שיחות גרמו לי להבין איזה איש מלא רגש ואמת "ניצב" מולי לשניה לא הסתרת ממני פרט על "ההיא"
גרמתי לך לצחוק,"לבכות", אני בטוחה שגם טיפה לחייך=)
אתה הצלחת לעצבן !!! ,לגרום לי להרגיש,לרצות,לסמוך,להיות ערה בשעות לא שעות,אפילו לצחוק.
גיליתי איש אצילי ,צנוע,מתחשב,רומנטי,מכבד הורים,שומר לשון רע,חבר אמת,ידידותי לסביבה.
לפני שבוע ויום נפגשנו לראשונה שלוש שעות שעברו כל כך מהר.
לשמוע אותך,להרגיש את הנוכחות שלך ,בהתחלה היה לי מוזר.
באמצע הרגיש לי כאילו אנחנו מכירים קצת יותר מהנתון הקיים,היו גם רגעי שתיקה (מביכה) וידעת להוביל אותי-
כמה שזה הפתיע אותי -אני תמיד המובילה-וסוף כל סוף הייתי מובלת-אפשר לבקש יותר טוב מזה?
הרגיש לי חיבור, כזה שלא מוצאים כל יום, אני יודעת שאני לא היחידה שהרגישה ככה.
ושלך יש עוד משקעים קודמים.אתה לא יכול להכנס לקשר כרגע.לא רוצה שאני אפגע.כי אני חשובה(?)לך.
אז שאמרת לי שזהו...בהתחלה לא הבנתי-לא רציתי להבין.
כשהבנתי זלגה לי דמעה,האמת שיותר מאחת.
בגלל שהסכמתי לתת לך ללכת,כי לא נלחמתי על איש כזה טוב ומיוחד.
כי זה נגמר,לא כי לא התאים,או לא הייתה משיכה-אלא כי אתה לא מוכן-עדיין לא מוכן.
אז למחרת הסכמתי איתך,פשוט ככה,לא כי רציתי, אלא בגלל שכיבדתי את הרצון שלך.
ואהבה היא דבר זורם, לא דבר שנעשה בטח שלא בכפייה.
היום אחרי חמישה ימים,אני יותר רגועה,עדיין חושבת עליך,אבל הפעם כעל פיספוס,על דבר שיכל להיות מדהים ומתוק-אם רק הזמן היה נכון.
אני שמחה שיצא לי להכיר אותך,זה גרם לי להיות אדם יותר אופטימי,לדעת שיש אנשים טובים כמוך!!
אולי לא נתראה עוד,לא בגללך,לא בגללי-החוקיות היא-מרפי קובע.
אז הלב עדיין שלם.אולי יהיה מוכן לסיבוב נוסף.
הייתי רוצה לקוות שיום אחד זה יהיה איתך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
