אני לא יודע עד כמה אני מרגיש את היום הזה. או בניסוח יותר מדויק: עד כמה אני רוצה להרגיש את היום הזה.
לא הצלחתי להתחבר ליום הזה כמו כל שאר מדינת ישראל. אני פחות מאמין בשיטה שאומרת שיש יום אחד בשנה שבו אני צריך לבקש סליחה מכולם, לסלוח לכולם, ולעשות חשבון נפש עם עצמי. זה כאילו שיש יום אחד שפתאום כל הדברים הרעים שמישהו עשה נמחקים ומתחילים דף חדש. אני יודע שזו המטרה אבל לי זה לא מסתדר. אם עשיתי משהו לא טוב למישהו אחר, אני לא אחכה להיום כדי לבקש ממנו סליחה. אם לא ביקשתי ממנו סליחה כשזה קרה, כנראה זה לא מגיע לו. אין לי כח לצביעות.
אני לא יודע אם אני אצום השנה. הארוחה המפסקת שלי לא הייתה משהו, אבל אני אמשוך כמה שאני יכול. בניגוד לשנים קודמות, אני מנצל את כוחו של המחשב כדי להעביר את הזמן, אני מקווה שזה יעבוד לי. נראה מחר.
אני מנסה להתסכל על השנה האחרונה ולחשוב לעצמי על איזשהו חשבון נפש שאני צריך לעשות.
אני קר מדי או מנותק מדי כי אני לא מצליח לעשות את זה?
או אולי כי אני מרגיש שהייתי ביותר מדי פעמים בזמן האחרון שבהם עשיתי חשבון נפש כזה, שאני לא מרגיש את המחויבות לעשות את זה היום?
אני לא יודע...
אלירן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheFallenSun