אני והגורילה שלי

כמו רוב האנשים גם לי הייתה הארה פתאומית, המנלכוליה התמידית שאני חיי בה נובאת מאכזבה. זה כבר ידוע, אבל צפה תשובה פתאום מכיוון לא צפוי.

מאז ומתמיד רציתי להיות בצבא, רציתי להיות קצין בכיר, כמה שיותר, רציתי לשנות, רציתי להיות הסיבה שבזכותה אנשים יכולים לישון בלילה.

היה לי אפילו משפט קבוע שהעזתי להגיד אותו "אני מהצבא יוצא רמטכ"ל או בארון". משפט שהתכוונתי אליו בכל נימי נשמתי, אך דברים הלכו קצת שונה משרציתי:

לפני הגיוס נתתי הכל בצו הראשון וכבר שם באה האכזבה הראשונה שכרגיל הייתי ממוצע. התמיינתי למודיעין אך בראיונות חוזרים הצהרתי שאני רוצה רק קרבי, מיינו אותי ליחידה של מודיעין עברתי את כל המיונים ונתנו לי תאריך גיוס. 3 שבועות לפני הגיוס המיוחל הודיעו לי שאני לא יכול להיות ביחידה ואני צריך למלא מנילה.

ההודעה הזאת שברה אותי, שוב בלי לדעת למה אני לא הייתי טוב מספיק ואפילו לא אמרו לי מה אני צריך לשפר, במה הייתי לא טוב.

ביקשתי כפיר וזה מה שקיבלתי, ביקשתי גדוד חרוב ולשם הלכתי.

נתתי את כל כולי שבוע אחרי שבוע, ושוב ושוב לא קיבלתי מצטיין לא קיבלתי התייחסות הייתי סתם עוד אחד, בזמן שאחרים קיבלו מצטיינים שבועיים והכשרתיים, וכרגלי נתתי הכל ולא הייתי טוב מספיק.

ואז ראיתי אור בקצה המנהרה, הוציאו אותי לקורס מ"כים הכי מוקדם שאפשר למרות שלא היו לי את הנתונים לזה, השקעתי בהכנה וקיבלתי בה ציונים מהגבוהים ביותר, ובכל זאת לא יצאתי לקורס, כי הנתונים שלי היו נמוכים מידי, בשלב הזה נשברתי סופית וויתרתי על החלום.

חזרתי ממש שבור לקו, לפלוגה והתחלתי לקבל את הרעיון שאני איתם עד השחרור, לאחר כמה חודשים הודיעו לי שמוציאים אותי שוב לקורס מ"כים , שמחתי אבל לא כמו קודם, יצאתי שוב להכנה השקעתי את כל כולי וכרגיל לא הצטיינתי, אבל בסדר, מתרגלים. יצאתי לקורס מ"כים ועשיתי את התפקיד שלי הכי טוב שאני יכול וישבתי על ציונים גבוהים אבל בסוף, לא הצטיינתי, לא מהכיתה לא מהמחלקה לא מהפלוגה וגם לא מהגדוד, ואיכשהו בסוף הציונים שלי ירדו ל-שוב, ממוצעים.

נכנסתי לתפקיד מפקד והרגשתי בטוח, המשכתי כסמל ואהבתי את מה שעשיתי, אהבתי את העבודה, את הסגל, את החיילים, אבל נשחקתי כמו כולם, לקח לי יותר זמן מאחרים אבל גם אני אחרי חצי שנה כבר לא היה לי כוח לקום בבוקר לאותה שגרה שוברת והיה לי קשה לחזק שוב ושוב את החיילים שלי. ובכל זאת היו מרוצים ממני יחסית, למרות שהריבים עם הממונים עלי גברו.

ניסו להוציא אותי לקורס קצינים אבל הייתי שבור מכדי להגשים את חלום חיי בשנה איחור.

הוציאו אותי לקורס סמ"בים בו אני נמצא עכשיו וגם בהתחלה השקעתי ואז נזכרתי שאין לי למה, כי גם ככה הכי טוב שאהיה זה ממוצע.