הרבה זמן לא עדכנתי אבל אני חייב לספר על משהו, טוב אולי כמה נראה איך יזרום.
אז עברתי מסע ישראלי והיה מדהים, היה נחמד לעשות מסע כזה עם אנשים שבאמת רוצים לעבור אותו.
זה מסע שמתרכז בפרמידת מאסלו (בזמן האחרון אני קולט כמה היא חכמה) היא מתרכזת בשייכות החברתית עד למימוש העצמי שלך, יצאתי עם הרבה שאלות.
פחות שאלות של האם אני רגיל לארץ ישראל או שאני באמת אוהב אותה? האם אני ציוני? מה זה ציונות? מה זה יהדות בשבילי? וכו'
אלה תשובות שידעתי את השאלה אליהן, נשארו לי 4 שאלות קשות והן מי הייתי? מי אני עכשיו? מה אני רוצה להיות? ולמה החברה לא מקבלת אותי?
מאז המסע חקרתי וחקרתי עד שמצאתי את עצמי עונה לאט לאט על השאלות, היום הכנתי אפילו רשימת יעדים של מה אני רוצה לעשות ומה אני רוצה ללמוד, דברים חומריים אמנם אבל זאת התחלה.
חבר עזר לי במשפט:"אין כזה דבר מושלם, אבל תהיה מושלם בשביל עצמך"
להיות מפקד:
להיות מפקד זה לא לישון
להיות מפקד זה לעשות הכל כדי שהחייל שלך לא יעשה שמירות של 8-16 בזמן שאתה אפילו לא מתלונן על 8-8
להיות מפקד זה לשנוא את החיילים שלך כי הם לא מקשיבים
להיות מפקד זה לרצות להשקיע את כל החיים שלך בחיילים שלך והם בחיים לא יבינו
להיות מפקד זה להיות חיה בבסיס ובן אדם בשטח
להיות מפקד זה לתת בלי לקחת
להיות מפקד זה לאהוב כל שניה מהתפקיד כי למרות שבחיים לא תראה את החיילים האלה יותר אתה רוצה שהזכרונות שאולי יהיו להם אלה זכרונות טובים,או עדיף שלא יזכרו כלום, כי זוכרים בדר"כ את הלא טוב.
"אמנות המלחמה" אחד הספרים היותר טובים שיצא לי לקרוא ספר חזק ועמוק שמלמד אותך על איך להלחם על איך לחיות ועל איך לחשוב.
לא הוא לא שינה אותי אבל הוא עזר לי לגלותצ מי אני, אומנות המלחמה גילתה לי הרבה דברים:
כמה צה"ל הוא צבא חזק וכמעט בלתי מנוצח
כמה מדינת ישראל פועלת בשנים האחרונות שלה
איך לעבור את הבעיות הקשות שלי בחיים עם ניצחון מוחלט
עדיין קשה לי, בזמן האחרון היא ואני במצב של מתח ששוחק את שנינו במצב של אהבה אבל קשה במצב שאנחנו לא יודעים מי אנחנו וכמה השתננו מתחילת הקשר ולכן אנחנו צריכים לאהוב מחדש.
(בובת חרסינה קטנה שלא שלי, אני לוחץ עלייך אני מבין ואני מצטער, אבל אני מקווה שיום אחד תוכלי להבין אותי, אני מרגיש שזה מתקרב וכואב לי שכואב לך להבין אותי, אולי בעצם, כדאי שלא...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: