אני והגורילה שלי

אם לא קשור לכיפור אז למה סליחה?

נורא פשוט, כי זה מגיע, יום כיפור זה ניתוק מהגוף הפיזי שלנו וויתור על כלהגשמיות רק בשביל שנתקרב לאלוהים וככה על ידי עינוי הגוף והנפש הוא יראה שאנחנו באמת מתכווניםלזה שאנחנו מבקשים סליחה והוא יסלח לנו.

אז לא, סליחה מבני אדם לא קשורה לכיפור אבל זה כן התזמנון כי עשיתי חשבון נפש.

אז סליחה, סליחה אמיתית בך אח יקר שלי,אל זה שפגעתי בך ולא תמיד הייתי שם בשבילך כמו שאני רוצה

סליחה ממך חברה טובה שלי שתמיד שם בשבילי אם פגעתי בך מתישהו

סליחה ממך בובת חרסינה שאף פעם לא הייתה שלי, סליחה שלחצתי עלייך מגיע לך יותר טוב ואני מבין את זה, אני תמיד פה אשאר בשבילך אבל לא אעמוד במקום בזמן שאת ממשיכה.

סליחה מההיא שכלכך פגענו אחת בשניה מלחמות שכמותם לא ידעו גיבורים רבים כמה קשים הם והכל רק בגלל שלא היינו מוכנים להודות באמת אחד של השני בפני עצמנו.

ובמובן סליחה בכל מי שפגעתי בטעות, מי שפגעתי בו בכוונה כנראה גם צריך לבקש סליחה,ואני אשמך לבקש סליחה על מה שעשיתי אם הוא גם יבין שטעה.

ואחרון חולא ממש חביב, סליחה מהעתיד לשי שאת כל הפאשלות של עכשיו ושל העבר אני הוא ישלם עליהם ולא אני.

ולנושא אחר:

המדורה דלקה מחוץ לאוהל החשוך ונתנה בו קצת אור, אור מספיק שמי שמבחוץ לא יוכל לראות פנימה אבל זה שבפנים יוכל לראות הכל בחוץ.

שם ישב לו הצ'יף עם כל בניו ובנותיו והם התכוננו לישון לפתע שמע כל קורא לו מבפנים כל שאר לו לצאת החוצה, הצ'יף, כמנהיג, וכאדם רוחני שמע לקול ויצא החוצה סייר עד שנרגעה רוחו ואז ראה כמה אנשים באים לאוהל עם סכינים ורובים על מנת להרוס ולרצוח, ההא התפלל לעזרה וקריאתו נשמעה,האדמה זזה תחת רגלי האנשים, היא ממש נפתחה ובלעה את האנשים ולאחר מכן נסגרה, הצ'יף התחיל להרגיש נקיפות מצפון, הם זה היה שווה את חייהם? או שהייתה דרך אחרת? הוא לאוהל שלו וראה את משפחתו הישנה בשלווה וידע, הוא ידע שזה היה שווה, בשבילו ואם הם לא היו באים לפגוע ולרצוח היה מקבל אותם בשמחה ומארח אותם.

האם המצב שונה מעכשיו?

ישבתי שם בבר, לבד, במחשבה אחת, אני הולך להוכיח לעצמי, אני אשיג את כל הבנות פה.

המחשבה הייתה לאחר כמה בירות ששתיתי וכנראה הן אלה שגמרו לי לחשוב כך, כי אם לא זה מה יש לגבר באמצע שנות ה20 שלו לחשוב מחשבה ילדותית שכזאת?

הבחורה הראשונה הייתה בסדר, רגילה כזאת, לא היה בה מאפיין מיוחד אבל היא נראתה חמודה, ואני כזכר המכיר את פעולות החיזור החלטתי לעשות כמו אחים בטבע ולקחתי עוד שוט. יש  הצלחתי לתפוס אותה בעין, מבט חתוף קצר והיא שלי, הרמתי בשבילה עוד שוט, והיא צחקה לה עם החברה שלה, שבכלל בהתה בגבר אחר, למזלי היא הלכה לגבר ואני עשיתי תנועה מזמינה, הבחורה באה אלי, מפה לשם הלכנו לצד ביחד, אחרי כמה דקות אני חזרתי לכיסא שלי והיא חזרה הביתה בהליכת הבושה.

הבחורה השניה הייתה שיפור חד, היא באה עם הרבה חברים היה יותר קשה אבל הצלחי ליצור איתה קשר עין, לא עשיתי עליה רושם,זה דיי ברור למה, אני לא נראה משהו והיא לא שתתה מספיק, אז צריך רק לחכות, לאחר כמה כוסות שיה שלא היו מביישות אירים מבוגרים שוב נוצר קשר עין, היא הסתכלה עלי והתחילה למצמץ בשפתיה, דיי מהר זה הפך לדבור עם שפתיים אפילו יותר מהר זה הפך ללצעקות, רק שהן היו במקום אחר.

אני חזרתי לכיסא שלי והיא? היא הייתה צריכה ללכת הביתה אחרי זה.

הבחורה השלישית הייתה הבחורה היפה ביותר שראיתי, כלכך יפה שאפילו אדיפוס היה מתבלבל, או שזה יותר מידי שתייה, היא נכנסה לבד ונראתה עם מצב רוח ברצפה, איפה שהעיניים שלה היו כל הזמן, היא פחדה ליישר מבט, אפילו לברמן. ופתאום בלי שום אזהרה, באמצע לגימה הגונה של הבירה המי-יודע-כמה שלי היא יישרה אלי מבט, אלי ולא אחר, היא ולא מלאך היא ולא שרף, אלא היא בכבודה ובעצמה. כמעט נחנקתי מזה. היא חייכה חיוך של ניצחון ובאה לשבת לידי. היא הציבה בפני אתגר שאף אחת לפניה לא הציבה לי, היא התעניינה בי, ושאלה אותי ורצתה לכבוש אותי, לא בליבה, לא במין, אלא בשכל, שנים שחיכיתי לאתגר הזה, אבל דווקא שאתה הכי לא מוכן לו, ודווקא שההכרה שלך מאיימת ללכת לטייל,היא הגיעה.

דיברנו שעות עליה ועלי, על היקום ועל בעלי החיים, על אלוהים ועל שתייה, על יינג ויאנג.

בסוף הערב נישקתי אותה והיא נישקה אותי חזרה, היא הלכה הביתה בתחושת ניצחון ואני הלכתי את הליכת הבושה לעבר מונית שתיקח אותי הביתה שלא בדיוק זכרתי איפה הוא, אני הצלחתי במשימה שלי, כבשתי את כל מי שהיה בבר, חוץ מאיזה בחור אחד שהסתכל עלי במראה, אותו אף פעם לא אצליח לכבוש או להבין