זה באמת ובתמים היה ככה.

חודש כיפי, עצמאי, מאתגר.. מלא באהבה, בסקרנות ובניסיונות חדשים. חודש קשה.. קשה כי בסוף כמו תמיד צריך לעזוב, אבל גם כל כך שמח כי כל יום מלא בריגוש אחר ובאנשים אהובים.

אני הכרתי מישהו. למרות כל הפאקינג תכנון שכלום לא יקרה כי אסור לי להקשר למישהו רחוק, אני נקשרתי וגם הוא. אני ממש לא מאמינה שזה קורה לי ואני לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג כי לונג דיסטאנס זה זין ומי יודע בכלל אם החיבור היה עד כדי כך טוב כדי שנחזיק עוד קצת, עוד חצי שנה ועוד ביקור אחד ועוד פרידה כואבת, עד הפעם הבאה 

לחזור לשם תמיד מרגיש כאילו דוחפים לי לגוף זריקה של אהבה, שכל חצי שנה אני מגיעה ומקבלת אותה והיא זו שנותנת לי דחיפה להמשיך עם החיים שלי כאן במיוחד כשכל כך קשה לי. זו זריקת אהבה מטורפת, היא משאירה אותך גווע לעוד ועוד ועוד אבל נגמרת כל כך מהר.

אני מרשה לעצמי

 עם קצת דמיון חופשי 
את שנינו ביחד, את ואני 

אבל את לא איתי

 זה רק בראשי