החדר הזה  הוא דוגמה די מוחשית למה שעובר עליי בזמן האחרון

הדלתות של הארון פתוחות ויש זוגות גרביים ונעליים מפוזרים על הרצפה ובגדים בכל מקום וניירות על השולחן וחזיות על המיטה וכוסות וצלחות ריקות ומצעים שלא החלפתי כבר יותר מדי זמן

ובקבוק נסטי לצד המיטה וספרים וציוד גילגול ו3 מצתים ותמונות פספורט שיצאו נוראיות וקבוצות שיער שנשרו לי מהראש וגומיות הרוסות וקליפסים ולקים לציפורניים כולם עם נצנצים. הבטן שלי דיי מקרקרת ולשיער שלי יש ריח של עשן ושמפו ויש לי בדידות קלה בתוך הלב כי אני חושבת על העיניים היפות של כל מיני בחורים ונהיית עוד קצת עצובה. לובשת חולצה של דה לה סול שנתנו לי במתנה ויש לה ריח של זיעה עם קצת דיאורדוראנט בריח מלפפון וגם ריח של כל האוכל שאכלתי בימים האחרונים שנפל עליה בטעות. וקר לי ברגליים כי אין לי כוח לקום לשים גרביים. אני רואה כל יום לפחות 3 סרטים גרועים ואני חייבת להמשיך לעשות את זה בכל רגע פנוי כי זו הבריחה הכי טובה וקלה מהמציאות שהיא הבלגן שהוא אני. אני שלא הורידה שיערה אחת מהגוף כבר כמעט שנה וזה די ההישג הכי גדול שלי מהשנה האחרונה, חוץ מזה שהשתחררתי מהצבא והצלחתי לגדל ציפורניים כדי לשים עליהן לק ורוד עם נצנצים. 

בסך הכל לפי האינסטגרם שלי אני מנהלת דברים בצורה די מסודרת וזה לפחות עד שיהיה לי עוד משהו להשתגע ממנו (אולי העבודה החדשה או הלימודים שבסופו של דבר אגיע אליהם) רק אני חייבת לסדר כבר את החדר, ולטאטא, ולשאוב אבק מהדיספליי של הנעליים. לשים מאחורה דברים רעים אולי זה גם רעיון טוב. 

אי אפשר לחיות על העולם הזה בלי להיות מפוזרת ובלי שחבר של אחותך יחשוב שאת משוגעת. (אני יודעת את זה)

הולכת לראות עוד קומדיה רומנטית ולבכות שאין מי שינשק אותי ברחובות של ניו יורק ויקנה לי עוגיות בצורת לב