אני חולמת על חורף צלול, שהשלוליות בצד המדרכה כל-כך שקופות שאני רוצה לקפוץ לתוכן ולמצוא את עצמי בעולם שהן מחביאות. חורף שהאוויר בו נקי וטהור והוא ממלא את אפי בחריפות רעננה, ובכל נשיפה נפלטת מבין שפתיי עננה סמיכה של כפור. אני חולמת על חורף איטי, על הליכה שקטה ומתמשכת ללא זמן או מטרה, במגפיים קצרים וגרביונים ארוכים וסוודר לבן וגדול שמכסה אותי כשמלה. החורף שלי יהיה איתי תמיד. גם כשאצא אפופת אדים ממקלחת חמה  ואתעטף במגבת יבשה תחת התנור הבוער, אדע כי החורף מחכה לי בחוץ. ואחר-כך כאשר אהיה שרועה במיטה בשעת לילה ואשרבט מילים ועיניים במחברת, החורף יהיה לי השראה. הוא ידבר איתי בנקישות פזיזות ורטובות על המרזב ובשריקות ארוכות של רוח מסתחררת. החורף יחכה לי מחוץ לדלת גם בבוקר, כשאצטרך שאיפה הגונה של קור שתמלא אותי באנרגיה ובשלווה. החורף שאני חולמת עליו הוא עדין ומסביר פנים, הוא שטוף אור וריחני. הוא חורף של להיות קצת לבד, אבל גם להיות ביחד. חורף של לחשוב עמוק, להתסכל סביב, להקשיב. החורף לימד אותי שהלב והנפש לא תלויים במזג האוויר, הם אינם בטמפרטורת החדר. בקיץ, בעונת החום והלהט, הרבה יותר קר ומנוכר לי בפנים. אבל בחורף- אני מתמלאת חמימות נעימה, לא משנה כמה הרוח תחבוט בי בפנים וכפות ידיי יתקשו מקיפאון. ככה זה עם החורף שלי. ככה אני חולמת עליו.

כל-כך שימח אותי לחזור הביתה מיום לימודים ארוך ומזיע ולגלות שהפוסט הזה במומלצים !!!
תודה לבנות היקרות ללבי שהמליצו ,
ועל התגובות מחממות הלב (כי זה קטע על חורף וקר בחורף, סטגדיש) והמחמיאות בטירוף, אוהבת המון ושמחתי לאחד את כל אוהבי החורף באשר הם