אז כן שני פוסטים ביום אחד ...
אבל יש משהו שפשוט הייתי חייבת לפרוק את מה שאני מרגישה.
אני כ"כ שונאת אנשים כאלה זה פשוט מעצבן.
אם יש משהו שאני אזכור להם לתמיד , זה יהיה זה.
זה גרם לי לפתוח ת'עיניים ולראות ת'פרצוף האמיתי שלהם.
רק לפני שנה כשהיה לנו סיור לבסיס צבאי כלשהו , לראות מה אנחנו נעשה בעתיד.
היו שם מלא דברים שנורא עיניינו אותי, ולא התביישתי להגיד שזה דיי מעניין.
כל השאר היו ממורמרים ושניים מהם החליטו לגרום לי להתבאס גם.
הם אמרו לי דברים כמו " את בחיים לא תגיעי לזה" "כאילו שהציונים שלך מספיקים"
זו פשוט התנשאות.
זה מעליב, כשאנשים אומרים לך שאת בקושי תסיימי בגרות.
ועוד צוחקים עלייך בגלל זה כשהם החליטו ככה על דעת עצמם.
זה משפיל, זה מעליב,זה דוחה,אין לי מילים לתאר את מה שהרגשתי באותו רגע.
אז יופי הצלחתם לגרום לי לבכות באותם הרגעים,הצלחתם להוריד לי את הביטחון שגם ככה לא היה לי
אני מקווה שבאותו רגע זה היה שווה לכם את זה, שהייתם כ"כ מאושרים שהצלחתם להרוס אותי.
שהצלחתם להכניס בי את הפחד שאתם צודקים,וגרמתם לי לבכות.
למה אותם בוחרים דווקא לכל הדברים הטובים? הם שמתלוננים יום ולילה.
כל מה שהם יודעים לעשות זה להתלונן, לא רוצה כן רוצה.
למה דווקא בערב הסברה על מגמות הם אלה שצריכים לעלות ולהסביר ?
למה כשהציעו לי לעשות סרטון על המגמה ולעשות מצגת הם ישר נדחפו לתוך זה.
למה דווקא מגיע להם הכל ועל מה? על זה שהם משפילים? על זה שהם מתנשאים?
זה לא פייר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
