הייתי סוג של טומבוי, מבחינתי כיום יש שאריות מזה, זה נמצא בפנים, זה עדיין חלק ממני, אבל פחות מוחצן.
נעלי ספורט (לפעמים זוג נעלי בובה שטוחות), מכנס רחב, ותמיד תמיד עם הבנים.
פתאום קלטתי שיש לי בארון מעל ל-20 שמלות, כשלפני 3 שנים בערך, היו לי אולי 4, וגם אותם לבשתי רק באירועים מיוחדים,
מספר נכבד של מכנסיים קצרים, כשלפני זה הכל היה אך ורק ארוך (ובגלל זה הרגליים שלי הרבה יותר לבנות משאר הגוף השחום שלי),
כל הלבוש ה'זרוק' כמעט ונכחד. אני כמובן עדיין משאירה אותו, לתקופה של אחרי הצבא כשאני (בתקווה) אחזור לרקוד באופן קבוע, או לפחות ארשם לחדר-כושר.
מפס פשוט של עיפרון שחור זה הפך לאיילינר, עפרונות בשלל צבעים ומסקרה.
מסיבה לא ברורה החלטתי לעשות שוב עגילים באוזניים לפני יום ההולדת ה-18 שלי, אחרי שבגיל 10 עשיתי, הורדתי ולא חזרתי לזה בגלל זיהום קטן שהיה לי.
יש לי צמיד על היד ושעון יפה שהרצועה שלו היא לא מפלסטיק שקנית לי לכבוד ימי ההולדת שלי.
אני עדיין אוהבת משחקי מחשב, רק לא של רובים סטייל Call of Dudy וחבריו או מה שלא הולך עכשיו, זה עושה לי סחרחורת מסיבה לא ברורה.
פעם בקושי הייתי יוצאת למסעדות, בדר"כ לקולנוע. מבחינתי מסעדה היה שווה להמבורגר ורק בורגראנץ' או מקדונלדס.
היום - אני משוגעת על ההום פרייז והכנפיים של בלאק, כשלפני זה לא טעמתי אף פעם כנפיים,
הוניל האיטלקי של לנדוור ואי אפשר להזכיר את לנדוור מבלי לציין בכלל שלפני זה לא שתיתי קפה (עכשיו רק הפוך והוניל האיטלקי של לנדוור, למרות ששתיתי אותו רק פעם אחת),
ועוד כל מיני מסעדות נחמדות שאתה לוקח אותי אליהן.
אלכוהול? לא התקרבתי לזה לפנייך. גם עכשיו אני לא אוהבת וודקה, אבל בירות ואולי קצת בריזרים - יאמי. מדי פעם, בלי להגזים.. (גם ככה אני רק פעמיים בחודש בבית, ואולי פעם בחודש אנחנו יוצאים לאיזה בר).
נתת לי להרגיש שאני יכולה לבזבז קצת יותר על עצמי (וכתוצאה מזה קצת הפכתי לחולת שופינג) אבל נשארתי עם שיקול דעת נכון ומתון ולא על כל שטות אני אבזבז מעל ל-200 שקל,
אני קונה יפה - ויחסית בזול. וכמובן שאני לא אהיה קורבן אופנה של כל שטות. טייץ פסים שחור לבן/איילים? בעע..(אני לא אוהבת טייצים), ג'ינס פירחוני? לא עלי.
השתנתי המון בגללך.
אני מפחדת להשתמש במילה 'בשבילך', אני לא מרגישה איתה בנוח, זה לא נכון.
אולי ההגדרה הנכונה היא שאתה נתת לגיטימציה למה שאני לא הייתי מסוגלת לעשות בעצמי.
העלת לי את הביטחון (שבאותה הקלות הורדת אותו מתי שרצית), גרמת לי להרגיש יותר טוב עם עצמי,
מחמיאים לי מידי פעם (כשאני לא איתך, שזה.. דיי מעט פעמים)
אני עדיין לא שלמה עם עצמי.
עליתי במשקל בצבא, נכון לעכשיו ,5 קילו בערך..
מהמספר לא אכפת לי, סה"כ שניתי קידומת.
אבל זה פשוט לא נראה טוב מבחינתי.
אני מתגעגעת לגוף החטוב שלי.
הרופא בבסיס לא מוכן לתת לי אישור לחד"כ בגלל שהיו בדיקות דם שלא עשיתי מלפני שנה (!) בגלל האנמיה הקטנה שהייתה לי, ואני צריכה ללכת לעשות אותן בשביל שהוא ייתן לי את האישור.
אני ממש ממש ממש לא אוהבת בדיקות דם. זה לא כזה נכון שלא עשיתי אותן - החובשת בבסיס וויתרה בגלל שהיא לא רצתה לדקור אותי יותר מדי פעמים והיא ראתה שהמחט יותר מדי עבה.
5 דק' אחרי שיצאתי מהמרפאה כמעט התעלפתי. הפעם אני אלך למרפאה מחוץ לבסיס.. בתקווה שהמחט תהיה יותר דקה.
בצבא - אנמיה זה לא דבר כל כך מפתיע בהתחשב באוכל שמגישים בחדר האוכל, לפחות אצלנו.
מצחיק שזה קייטרינג, ובכל זאת האוכל לא כזה טוב. המזל שלנו זה שיש אפשרות לברוח לסלטים, אולי זה לא הכי משביע אבל לפחות זה טעים (ובריא).
אף פעם לא הייתי צריכה לדאוג מה'משקל', תמיד היה משהו שהשאיר אותי בתזוזה - אם זה ללכת ברגל מהבי"ס הביתה, הריצות בשיעורי ספורט, ההיפהופ.. זה שמר עלי בכושר מצויין.
את מספר הפעמים שהייתי בחד"כ אפשר לספור על יד אחד, אבל זה נראה הפיתרון היחיד בהתחשב במצבי, כי לרוץ מסביב לבסיס זו לא אטרקצייה.
עכשיו אני כמעט כל הזמן במשרד בצבא, רק עובדת ועובדת ועובדת, ומדי פעם אני יורדת לדבר איתך בטלפון..
מזל שנשארו רק 3 וחצי חודשים, ומזל שיש זומבה פעם בשבוע בבסיס (שאני הולכת לזה כל עוד אין עומס) כדי לפרוק את הלחץ הזה של העומס.
אני מתפלאת מהראש היצירתי שיש לי לפעמים, לא רק בצבא, גם כלפייך.
מדהים אותי כל פעם מחדש לחשוב כמה יכול להיות אכפת לבנאדם ממישהו, כמה אכפת לי ממך, כמה טוב רק בא לי שיהיה לך.
אנחנו כמעט 3 שנים ביחד.. זה המון.
בכנות אני יכולה לומר שאני אוהבת אותך, מכל הלב,
לא רק כי אתה כל מה שיש לי,
אלא כי זה פשוט אתה.
לא משנה כמה תציק לי, תשגע אותי, תעצבן אותי.. אתה משהו מיוחד.
עוד מעט אתה חוגג 21, הראש שלי מתחיל לחשוב, עדיין לא משהו יותר מדי מיוחד.
אני יודעת כמה אתה אוהב לשמוע שירים של משה-פרץ, אז קניתי לך כרטיסים להופעה שלו שמתקיימת בעוד חודשיים, שבוע אחרי היומולדת שלך, כבר עכשיו, בלי שאתה יודע, ומראש אמרתי למ"מ שלי שאני חותמת חופש.
(אני לא חובבת שירים ישראלים יותר מדי, עוד פחות מזרחית, אבל הוא דווקא בסדר משה הזה
הוא לא נמצא אצלי בפלייליסט אבל אין לי בעיה לשמוע שירים שלו ביוטיוב כשאתה שם, מאשר את עומר אדם..)
הכל כדי שיהיה לך טוב. אני מתלבטת אם לקנות לך גם זוג אוזניות חדשות, משום מה דווקא על אוזניות טובות אתה לא מוכן להוציא כסף (100-200 שקל.. זה לא כזה הרבה להשקעה רב פעמית).
ואולי גם ג'ינס בצבע חרדל שאתה מתלבט דיי הרבה אם לקנות או לא.
באמת.. שהשתנתי המון.
Jass.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Jass