1. לחצתי על כפתור הפאניקה בפוסט הקודם וזאת טעות, עמכם הסליחה. זה היה לילה פיכסה למדי בחדר מחניק ללא מזגן, רק אני והמחשבות על הבחור הזה שעשה ניתוח קשה מאוד. אני גאה להגיד שעכשיו הוא בדרכו להחלים מסרטן. זה מדהים איך ניסים של אנשים אחרים יכולים להפוך אפילו טיפוסים ציניים שכמוני לפקעת אושר פתלתלה. כבר 4 שעות שאני יודעת שהכל יהיה בסדר והן עברו כל כך מהר שאני מתקשה להאמין שזה נכון בכלל. הבחור ניצח סרטן מאוד מאוד אגרסיבי. פאקינג איי.
2. לאחר שסיימתי לאכול "סרטים", אני פונה אליכם בבקשה נרגשת- תמליצו לי על סרטים של ממש. הסגנון שלי לא בדיוק מוגדר, אני מסוגלת לראות צ'יק פליק מטורף ואחרי שניה לראות זומבים תולשים למישהי את הרחם. הBIG NO NO שלי זה קומדיות מטופשות. כדי שלא תהיינה אי הבנות אני אסביר מה ההבדל בין קומדיה טובה לקומדיה מטופשת - בקומדיה מטופשת יש לפחות 3 בדיחות אוננות, בחור שמנמן מתולתל, וכוסית שלא מודעת לכך שהיא כוסית. אל תמליצו על כאלה. דוגמאות מצויינות לקומדיה טובה: גאד בלס אמריקה, סקוט פילגרים נגד העולם, מבצע סבתא, זומבילנד. זה הכיוון מבחינת קומדיות. תתפרעו.
3. ביליתי אולי שעתיים שלמות עם אחיינים שלי בשחזור הסצינה ממלך האריות בו מופסה מת [לבקשתם, יש לציין. לא באתי לצלק אף פעוט..] זה עבד ככה: אני הייתי סקאר שזורק את האחיינים לסירוגין מהמיטה, תוך כדי שאגות "יחי המלך החדש". מיותר לציין שאני כל כך פרועת שיער כרגע שאני באמת נראית כמו אריה. גיליתי שאחיינים שלי נורא תיאטרליים ומרשים לעצמם פרשנות מאוד חופשית של הטקסט. דברים שהם אמרו אחרי שהם ביצעו את הנפילה: "עכשיו אני גם סימבה ואני אגיד אבא קום ואז אני אקום ונלך הביתה ותכיני לי פיצה". בתכלס - עדיף על הגרסה המקורית. עוד חדשות בנוגע לגושי החמידות הקטנים האלה: אני הולכת לכתוב להם ספר ילדים. אני עד כדי כך מגניבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
