כל מה שאת צריכה עכשיו זה

דיסקליימר: יש מצב שכתבתי את הטקסט הבא רק כדי לכתוב דיסקליימר.

שבע דקות לחצות, והמנורה במטבח מהבהבת כאילו זה סרט מתח עם אפקטים זולים. אני מרגישה שאני תכף מתחילה לפרכס מהסיטואציה. התוכי מביט בי בעין צהובה ואישון מצומק כאילו כדי להזדהות, או לפחות כדי להעביר מסר ברור שאני מפריעה לו לישון. הוא עומד על רגל אחת בקצה של הכלוב ופתאום שורק כמו אבא שלי. אני מסתכלת על המזווה במבט מבולבל. מה בא לי. לא בא לי כלום. אני מרתיחה מים ומכינה לי קפה. אני לא שותה את הקפה. אני יושבת במטבח כמו גרושה ומדמיינת עשן סיגריה מעליי כמו הילה. אני חוזרת לחדר.

לא בא לי כלום. אני כמו הילדים הקטנים האלה שרצו משהו ולא קיבלו אותו אז נזרקו אל הרצפה בבכי וצעקות, וגם כשנכנעו ונתנו להם את מבוקשם הם לא רוצים להרגע, כאילו כדי להגיד "זה לא מה אני רוצה, זה מתי אני רוצה". אני לא רוצה כלום. אני איומה כשאני בסטייט אוף מיינד הזה. אני מקלידה באצבעות קפואות והשמיכה הקייצית הדקה שלי לא מחממת אותי בכלל ואני לא רוצה לקום ולהביא את הפוך מהארון. אני לא רוצה להוציא אותו מהשקית הגדולה הירוקה ולהסתכן במפל של בגדים שיפול לי על הראש, אני לא רוצה להניח את הרגליים הקרות שלי על הרצפה הקרה עוד יותר, ואני לא רוצה לחזור אל המיטה רק כדי לגלות שפתאום הכרית כבר לא נוחה.

שלשום כמעט מתתי ולא סיפרתי לאף אחד. הנסיבות היו משעשעות למדי ובכל זאת לא מצחיקות בכלל. אני חולה כבר שבוע וחצי ומתעטשת לעיתים קרובות, מה שלא ראיתי מגיע זה שהתעטשות תוך כדי נהיגה כמעט תביא למותי. הכל קרה די מהר, נפקקה לי את האוזן מהעיטוש והשתחררה כמעט מיד אבל בגלל שהיא האוזן הבעייתית שלי פתאום הגוף איבד לגמרי את שיווי המשקל שלו, מה שהסיט את המכונית מהכביש במהירות של תשעים ומשהו קמ"ש וגרם ללב שלי לצנוח לתחתונים. למזלי השעה היתה מאוחרת, הכביש היה ריק, והשוליים היו שדה של כלום. אני במצברוח נוראי כל כך שנשיקות על המצח מהאחיינים לא עזרו וגם ללבוש בכוח את הפנים האמיצות שלי היה פתרון זמני בלבד, כי בשבע דקות לחצות ממש רציתי לבכות.

ולרקוע על הרצפה. ולמשוך בכתפיים ולבעוט ברגליים ולצעוק ולמשוך באף ולא להיות מובנת לאף אחד, בטח לא לי. מה אני יודעת על איזון כימי? לא הרבה. אני כל הזמן חושבת שאולי הרגשות האלה נובעים מדברים שעברתי, ניסיתי לשייך את פרץ הפסימיות הזאת לחוויה של שלשום אבל זה לא נדבק. לפעמים אני איומה כי אני איומה. כי אני ילדה בת שלוש שרוצה עכשיו ולא אחר כך, והבעיה הכי גדולה שלה היא שהיא בכלל לא רוצה, אז היא סתם מייצרת רעש. סתם מפריעה לחיית מחמד שלה לישון. כי ככה.