כל מה שאת צריכה עכשיו זה

מכירים את זה שמישהו מעצבן אתכם טיפה יותר בכל פעם, עד שיום אחד אתם מגיעים להבנה הנוראית שלא איראן ולא כולסטרול ולא נהיגה בגילופין יהרגו אתכם אלא מפרצת במוח מאותו אדם? אז אמא שלי הולכת להרוג אותי. אני לא מתכוונת להשמע דרמטית או משהו, אבל זה מה שיקרה, וכנראה שממש בקרוב. היא הולכת להכנס לחדר שלי יום אחד בפרץ צעקות שגרתי למדי, ולמצוא אותי מתה עם עיפרון בתוך העין מרוב תסכול. 

אמא שלי לא מבינה את האינטרנט. אמנם יש לה הבנה קטנה מאוד, אבל זה כמו לשאול בחורה סתומה במיוחד איזה רכב היא רוצה ולקבל את התשובה "אדום". אם ישאלו אותה מה יש באינטרנט היא כנראה תענה "אינטרנט" ואם יבקשו ממנה להצביע לכיוונו, היא תבחר במסך המחשב במקרה הטוב, או במקלדת. כל זה היה טוב ויפה אם היא היתה מניחה לאינטרנט לנפשו, אבל לא. היא רוצה לראות דברים באינטרנט. היא נכנסת לחדר, מתיישבת על המיטה, ואומרת "תראי לי דברים באינטרנט". "איזה דברים", אני שואלת בקול חסר סבלנות. "דברים", היא עונה ונועצת בי מבט נוקב. והנה מתחילה מלחמת התשה.

אני מסדרת לה את הלפטופ על וואלה ונכנסת לצפייה הישירה של ויוה, שתראה את הטלנובלה שלה ותתן לי 45 דקות של שקט. זה לא מה שקורה בפועל.

למה זה קטן?

- תגדילי

איך?

-פה, על הסימן הזה, את רואה?

כן. אבל איך מגדילים

-אמא, פה, בסימן, לוחצים

אז תגדילי לי

-מה הבעיה שלך ללחוץ על הסימן הזה וזהו?

את לא רוצה להגדיל לי?

-אני רוצה שתלמדי, כדי שאני לא אצטרך להגדיל לך גם בגיל 40

אל תדאגי אני אמות עד אז

-מבטיחה?

לא. למה זה נתקע?

-תחכי

אז אני פשוט אראה בטלויזיה

-זה באמת יהיה פשוט יותר

וגדול יותר!

-כן. הגודל באמת קובע.

אבל אפשר להגדיל אמרת

-בשקל תשעים. החלטת מה את רוצה לעשות?

כן. לראות דברים.

-א.י.ז.ה...ד.ב.ר.י.ם

ואז היא מחליטה שהיא רוצה לראות מיטות. "איזה מיטה את רוצה לראות", אני שואלת בקול מעט סדוק שמבשר על התמוטטות העצבים הקרבה ובאה. "מיטות יפות", היא משיבה. "כן, אבל של איזה חברה" אני ממשיכה. "לא משנה לי", היא עונה. אני מגגלת ומגיעה לזאפ. "לא של החברה הזאת", היא אומרת מיד. "אז איזה?", אני שואלת שוב. "לא משנה לי", היא עונה. אני נועצת את הציפורניים שלי במזרון וממשיכה לגלול למטה. "יש לך העדפת מחיר?", אני שואלת. "לא משנה לי", היא עונה. "הנה אחת ב4000", אני מציינת. "לא. זה יקר".

"אני רוצה לראות את המיטה הסגולה", היא אומרת פתאום. "אין פה סגולה". "אני יודעת, לא ראינו אותה היום, ראיתי אותה לפני כמה ימים עם אבי [גיסי], תראי לי אותה". "אבל אני לא יודעת איפה המיטה הזאת נמצאת, את יודעת מה הדגם או היצרן?" אני שואלת באפיסת כוחות. "לא. היא סגולה, תמצאי". אני מתלבטת ביני לבין עצמי. האם לתת לה את הנאום לגבי הגודל של האינטרנט, או לתקוע את העיפרון בעין ולגמור עם זה?

"אמא האינטרנט גדול", אני מתחילה. "לא נכון, הסדרה היתה בקטן". "אמא את יכולה להגדיל אבל!!!!!!! ומה זה קשור!!!! את מבקשת ממני למצוא מיטה סגולה ספציפית בפאקינג אינטרנט!!!!!!!!!!". "את לא רוצה למצוא לי?", היא שואלת בקול נקמני.

- אני לא יודעת מה לחפש!!

אבי יודע תמיד, איך זה שהוא יודע ואת לא?

-אני שונאת אותך

את יכולה למצוא הכל את סתם לא רוצה לעזור לי

-צאי.מכאן.עכשיו

מה כואב לך אבל להראות לי את המיטה?

-לא רוצה שתקני מיטה. אני יודעת איפה היא ואני לא מגלה לך. כי זה הכסף של אבא שלי ואת לא תגעי בו.

את רצינית?

-לא

אז את יכולה למצוא את המיטה

-לא!

טוב אז תני לי לראות ויוה וזהו

-לא. צאי לי מהחדר

מה?

-צאי. צאי. צאי. איפה העיפרון הזה?? צאיייייייייייייייייייי.

שברה את רוחי.

וואו, אני ספיצ'לס לנוכח הדבר הענק הזה.

וכשאני אומרת ענק, אתם יודעים בדיוק לאיזה חלק התכוונתי.