סיקרט היא אפליקציה טובה עם משתמשים רעים [וזאת בעצם השורה התחתונה של הפוסט שמתעקשת לפלס את דרכה קדימה]. כשגיליתי אותה לראשונה חשבתי שבאמת הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה. הבלוג של פוסט-סיקרט הוא אחד האהובים עליי וכבר שנים שאני נכנסת לקרוא שם את הסודות הכי משונים, מצחיקים, עצובים ומרגשים של אנשים באנונימיות חולטת. אני חושבת שיש משהו מאוד יפה בלחלוק עם זרים פיסת אמת מבלי לדאוג להשלכות או לפחד שמישהו יגלה אבל למרות האנונימיות שמתי לב שהרבה פעמים מופיע בתוך הסודות הרצון לחלוק את המידע עם אנשים קרובים מבלי להזדהות. סיקרט היא האפליקציה שמגשרת בין האנונימיות המוחלטת לבין הצורך שהסביבה תדע והיא אפילו עושה את זה בצורה טובה מאוד.
האפליקציה הפשוטה מאפשרת לכתוב סודות מכל סוג ולפרסם אותם באנונימיות אל המרחב החברתי. למרות שהיא הוזילה מעט את הרעיון של עיצוב הסוד עצמו [בניגוד לפוסט-סיקרט בו אפשר לראות את האינדבידואליות והיצירתיות של כל שולח] והחליפה את המראה המלוטש של גלויות פוסט סיקרט ברקעים חלקים או תמונות אינסטגרמיות מהמשתמשים, היא מפצה על זה בכך שהיא נותנת לנו גישה לסודות של החברים שלנו [חברי הפייסבוק/אנשי הקשר בטלפון שלנו] ולסודות שחברים שלנו אהבו. בנוסף לאלו אפשר גם לצאת מגבולות המוכר ולחקור סודות של אנשים במדינות אחרות, לאהוב [ללחוץ על כפתור לב], ולקרוא את הדיונים האנונימיים שמתפתחים בתגובות לסודות.
החיסרון גדול של סיקרט הוא שהאפליצקיה לא מאפשרת למשתמשים להגיב לפוסטים שלא נכתבו על ידי מישהו מרשימת החברים/חברים-של-חברים [נקרא לזה חש"ח מעתה]. בניסיון ליצור מעגלים אנונימיים ואינטימיים של חברים ומכרים, סיקרט מונעת מאנשים להתחבר באמת ומגבילה אותם למעגלים החברתיים הקיימים. זה לא כזה נורא, אלא שבסיקרט קל מאוד להרגיש שאתם מוקפים באידיוטים וגם כשאתם רוצים להושיט יד ולפנות אל אדם חיצוני שכתב סוד שריגש אתכם - אתם פשוט לא יכולים.
למה סיקרט גורם לכם [טוב, לי] להרגיש שאתם [אני] מוקפים [הבנתם נו] באידיוטים:
1. הרבה פעמים אנשים מנסים לזהות את כותב הסוד ובכך מפספסים לחלוטין את הקונספט של האפליקציה. הם שואלים בתגובות לשם, לגיל, לאיזור מגורים ולשאר פרטים מזהים. לפעמים מישהו ממש 'יגדיל ראש' ופשוט יפרסם את ניחושיו לשם הכותב
2. אנונימיות היא אבן הפינה של האפליקציה אבל היא גם מאפשרת למלא עברייני מקלדת לפרוש את משנתם בתגובות לסודות שהם לא אוהבים. לא פעם אפשר למצוא בתגובות לסוד כלשהו ביטוים כמו "הומו", "שערבי יזיין אותך בתחת", "איזה שרמוטה" ושאר פנינים שלקוחות הישר ממחברתה של זלדה המשוררת. רק תזכורת: המגיבים היחידים שיכולים להגיב בכלל אלה החברים של הכותב או חש"ח.
3. זה לא משנה אם זאת אפליקציה לסודות או אפליקצייה לבתי אבות גריאטריים - מישהו תמיד יחפש זיון קל וישאל "יש פה זורמות מרמת גן"
4. מלא [ואני מתכוונת למלא] אנשים איכשהו פספסו את העובדה שסיקרט היא אפליקציית סודות והם בכלל לא משתפים סודות. אולי התכנים שלהם מעניינים/חשובים/מבדרים [וזה אולי קטן מאוד כפי ששמתם לב], אבל התכנים האלה עדיין אינם סודות. בשר זה רצח - לא סוד. שיקי בן דהן המלכה - לא סוד [וגם לא באמת נכון כי אין פה מונרכיה] אם אתם אוהבים את אמא שלכם תלחצו על הלב - עדיין-לא-פאקינג-סוד. ההתעסקות הזאת בכמה ♥ מישהו קיבל שייכת לפייסבוק ולא לסיקרט אבל מכיוון שהאפליקציה 'מייבאת' את המשתמשים שלה משם, לא פלא שהם לא מצליחים להשתחרר מההרגלים המגונים שלהם.
5. אם משלבים את סעיפים 2+4 התוצאה העגומה היא זאת:
בואו כולנו נקח דקת דומייה לאירוניה של הכיתוב בשורת התגובה.
הסוד הזה היה מלא בתגובות עם שמות מלאים של נשים 'פמניסטיות שנואות', מגיבי הסקר הזה גם טרחו וחילקו לבבות אחד לשני על בחירתם המצויינת ובזמן כתיבת הפוסט התגובה האחרונה זכתה בינתיים ל2 לבבות אנונימיים ואני מהמרת שיתווספו לה עוד בהמשך.
סיקרט היא לא אפליקצייה רעה. יש לה ממשק נוח, רעיון קליט, קהל יעד ענק. מדי פעם אני גם רואה שם סודות מקסימים. אני לא מבדילה בין אנשים שאומרים שהדבר הכי טוב בעבודה שלהם זה הכיסא המסתובב לבין אנשים שמתוודים על סרטן, סוד הוא סוד. חמוד או עצוב או גדול או קטן. הבעיה היא שהאפליקציה מוצפת בכל כך הרבה ספאם אנושי שמקשה על הניווט בה ומוציא את כל החשק לדעת מה עובר לאנשים מסביבכם בראש.
Say something kind.
אוקיי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: