כל מה שאת צריכה עכשיו זה

ולשם שינוי גם אין לי יותר מדי מילים. היום האחיין האמצעי חגג 5, לפני כמה ימים הקטן חגג שנתיים. חלק מכם יזכרו את הופעת הבכורה המקומטת שלו פה בבלוג כשהוא רק נולד, לי זה תמיד נראה כמו עניין של שניות עד שהוא הפך ליצור הדעתן והחייכן שהוא עכשיו וכמוהו גם אחים שלו, ברברים קטנים שנתלים ממני ומקפצים על המיטה כדי להצדיק את 7 הכריות שיש עליה למענם. הלב שלי אף פעם לא ריק, אני תמיד מוצאת משהו לעסוק בו ומשהו להתפעל ממנו, אני בן אדם ציני ומריר ואני ילדה קטנה עם עיניים נוצצות באותה הנשימה. בניתי מגדל של כיסאות צעצוע וראיתי התפעלות בפנים הקטנות והעגולות שאני אוהבת יותר מאת החיים עצמם ושמחתי שזה משמח אותי באותה המידה שזה משמח אותם, גם עם פער של עשרים שנה ויותר ביננו. זה לא פלא שאני מסתדרת איתם כל כך טוב. אני משלהם בעצם.