לילות שיכור מכיר כבר את הריח.
איך ילד בן 21 לא יכול להתמודד עם האמת שלו, עם מה שבאמת יושב לו.
אני הילדה הקטנה הזאת, "יפייפיה קטנה" "פיצית" כל אלו הם חלק בלתי נפרד ממני
אני נראית בת ארבע עשרה כשאני בעצם לקראת גיוס, אבל אני הילדונת שישר הופכת ל"וואו לא ציפיתי"
הזאת, לא יודעת אם זה משהו מסויים שאני משדרת אבל זה תמיד יראה כאילו אני משחקת את עצמי
איזו אישה בוגרת שעברה מעמסה בחייה וסחבה תשע לידות וילדה את כולן בלי אפידורל.
אבל ת'אמת אני פשוט חושבת אחרת, אני מנסה לשדר תמיד שהכל על הזין שלי
אני תמיד צינית, תמיד יודעת מה להגיד ומתי, אם ירמסו אותי אני תמיד אצחק, אני זו
שתרים לך את הוויבז כשאתה בדאון של החיים כי "שום דבר לא יכול עליי"
זאת שאף אחד לא ראה אותה בוכה אף פעם, לא כי לא עצוב לה, כי היא שומרת בפנים
אחת כזו שיודעת מה היא שווה.
אם אני מצליחה לעבוד על כולם וליצור להם אשליית אילנה שהכל תמיד בסדר איתה
אז בטח שאתה תצליח לעבוד עליי, ילד טיפש בן עשרים ואחת, שבמקום לדבר בורח.
הצלחת לעבוד עליי ולגרום לי להאמין לשטויות האלה "אני שונה עכשיו" היית טוב לי שבועיים
וכוסראבק איך הצלחת להפיל אותי שוב לפח המסריח הזה שזרקו אליו כל כך הרבה אוכל משישי
שעבר, הרבה סחלה של מיצים ועכברושים מתים שמעלים צחנה והעובדי עירייה לא רוצים לרוקן אותו
כי הפח עוד לא מלא אבל רבאק איזה סירחון נודף ממנו זה נהיה מפגע תעבורתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ThePassenger