תשבי בשקט כי הוא רוצה עכשיו לישון מותק

כאילו בזמן האחרון הרגשתי ממש לא אני. לא הלכתי בדרך שסללתי לעצמי והדרך

הסלולה הזו היא אני, היא כל מה שאני מאמינה בו ה"YOLO" הזה שכל כך מתאר אותי

הדרך שבה אני אומרת לאנשים הכל בפרצוף ואם אני רוצה לעשות משהו אז אני עושה אותו

כי אם לא עכשיו אז מתי? ובסופו של דבר הדבר שאנחנו הכי מתחרטים עליו אלו הסיכונים שלא לקחנו

ולא לקחתי ת'סיכונים שלי עד עכשיו, הסיכון הקטן הזה ששבר אותי.. אחרי שהוא ניתק  את הקשר איתי

שוב אני פשוט לא עשיתי כלום, וויתרתי, אני לא וותרנית, אני לא הייתי אני.

"מרגישה כמו גנון שאנחנו לא מדברים

ותכלס

לא בא לי ככה

לא יודעת למה" כתבתי לו והידיים רועדות

"חחח ככה זה שאת מתנהגת ככה"

"אני?

אתה ממש חוצפן

מוות עברתי בגללך

ילדון

ואני ממש מתגעגעת

כוסעמק" 

"לא שאני אומר על עצמי שאני בסדר אבל את, כן"

-

לעזעזל.. להודות שאת אוהבת זה קשה