תשבי בשקט כי הוא רוצה עכשיו לישון מותק

בזמן האחרון אני אומרת לעצמי להפסיק לכתוב כי זה סתם מחזיר אותי אחורה, 

סתם גורם לי לחשוב על אותם דברים שוב ושוב, דברים מפגרים כאלה כמו למה אף אחד 

לא לוקח אותי ברצינות, משבר גיל הטיפשעשרה כבר אי אפשר לקרוא לזה כי זה בערך בכיתה ט'

ואני מתגייסת, והמחשבות על הצבא..בכלל.. למה לי קרבי בכלל? אה כן, בגלל שחשוב לי

אבל זה לקום מוקדם, אז מה יא חתיכת חור תחת מפונק אז יטחנו אותך קצת בתחת מה קרה.

זה מה שעובר לי בראש. בעיקר הקטע על הזוגיות, למה כל הגברים שאני מכירה מחפשים רק לזיין

למה החיצוניות שלי משפיעה פי 10 והפנימיות שלי לא באמת מעניינת מישהו ולהגיד "אני אוהב אותך"

נהיה סתם עוד שלב כדי לגרום לי לשכב איתו? והנה עולות הדמעות

רבאק לא בכיתי חמש שנים ומה ששובר אותי זה איזה גבר עם זין רחוק מהמימדים שהוא מתאר 

ופתאום הכתיבה שלי נהיית המחשבות שלי והחוסר קשב וריכוז שלי יוצא החוצה ומראה נוכחות

לרגע אחד אני חושבת שטוב היות האדם לבדו ותוך שניה הכל משתנה, אם הוא רק ישלח לי הודעה

האדם יאבד שפיות כאשר יהיה לבדו. תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. משהו טוב הולך לקרות?

שמישהו יגיד לי שכן. או שבעצם הכל תלוי בי הרי אני לא בוחרת מה יקרה בחיי אבל אני בוחרת

איזו גישה לאמץ לעצמי ואיך לקחת א תהדברים הזין שמתרחשים. פתאום נהיה מיינסטרים לשמוע alt j

אני הייתי פה קודם, למדתי את המילים של השירים עוד כשאף אחד לא הבין שזה אנגלית בכלל ביצ'ס

ואינעל דינאק העולם בקיצור, מתארת לעצמי שבסופו של דבר כשארצה שיהיה בסדר יהיה בסדר

בינתיים טוב לי עם הרחמים העצמיים האלה כי פאק איט מי ירחם עליי אם לא אני.

*ניתן לקרוא כאילו לא הכנסתי סימני פיסוק, מעביר את הפואנטה יותר טוב*