אנג'ל- סיפורים בהמשכים

״תראו את מי מצאתי בשירותים״ לירום אמרה והתיישבנו.

״כבר חשבתי שהתפגרת״ יוני אמר בצחוק ושלחתי לו מבט כועס.

״זבל״ סיננתי 

״דיי לריב״ עידו אמר. הוא תמיד היה כזה, חייב להשלים סדר בין כולם. 

״הוא התחיל״ קיטרתי ולקחתי משולש עם זיתים ממגש הפיצה.

״אני התחלתי״ מבט מופתע היה על פניו והוא הניח את ידיו על חזהו כחף מפשע.

״כן אתה!״ אמרתי בכעס ולקחתי ביס מן המשולש.

״טוב. די לריב שלא נקדים קנה לווסת״ עידו המשיך בהשכנת השלום. מבטו היה רציני אך גם ציני.

״מה נהייתה לנו רופא?״ שלי צחקה

״תתפלאי אבל אני יודע כמה דברים בחיים״ הוא אמר וחייך לעברה

״כמו מה?״ היא התגרתה בו.

״ כמו גוף האישה״ הוא אמר בחיוך שובב וקריצה 

״עידו!״ לירום צווחה והפנה אליו מבט כועס אך הוא רק חייך ואז תפס בראשה ונישק את מצחה

״אתה צריך לבוא יותר״ שלי אמרה ליוגב בדרך לתחנה

״נראה כבר״ הוא ענה לה והפנה את מבטו אליי. כאילו הכל תלוי בי עכשיו.

״אני רצינית אתה באמת צריך לבוא יותר, סוף סוף לאנג׳ יש אנטרקציה עם בנים שהם לא מהבית ספר״ היא צחקה וחיבקה את יואב

בזמן שהוא מלטף את גבה בעדינות.

״אוייש תשתקי״ סיננתי והראתי פרצוף כועס.

״האוטובוס שלנו הגיע״ יואב לחש לשלי ונישק אותה נשיקה קצרה ורומנטית.

״ביי״ נפרדתי מיואב כשבא לחבק אותי.

״עכשיו תורי״ יוגב אמר והוזיז את יואב ממני בזמן ששניהם צוחקים
״לקחתי משלי את המספר שלך, תתכונני ממני לשיחה״ הוא אמר כשהוא מחבק אותי

ואז משאיר על לחיי נשיקה קטנה.

״אתה מגיע לגדרה ורחובות?״ שלי שאלה את הנהג והוא הנהן.

התיישבתי לבדי ליד הכניסה האחורית של האוטובוס והנחתי את תיקי על הכיסא הפנוי.
ראשי נשען על החלון ומחשבות עוברות בי על היום, על יוגב, על הנשיקה.

׳למה עשיתי את זה לעזאזל?׳ שאלתי את עצמי. ׳מה איאן היה חושב על זה?׳. ׳הוא היה נעלב או שמח?.׳ המשכתי בשאלותיי

׳אני עדיין אוהבת אותו׳ נאנחתי לבסוף ושמתי באוזני את האוזניות ובפלאפון את הקליפ שלנו, שלי ושל איאן.

לכבוד שנתיים שלנו ביחד הוא הכין לי מתנה. קליפ של הרגעים שלנו, תמונות וסרטונים וברקע השיר שלנו ״They Don't Know About us״

התמונות האלו, הסרטונים שלנו מציפים בי הרבה דברים ואחד מהם הוא שאין אהבה כמו האהבה שלנו.

׳יהיה קשה להתגבר עליך׳ דיברתי לעצמי כמו בכל פעם שרציתי לדבר עם איאן.

״מזל טוב״ איאן אמר כשנכנס לחדרי

״לא, תצא מיד החוצה. אני עדין לא מוכנה״ צווחתי בזמן שאני מנסה להסתיר את גופי.

״זה לא כאילו את ערומה״ הוא צחק והתיישב על מיטתי למרות דבריי.

״זה לא מצחיק״ קיטרתי ברוגז

״נו אל תכעסי״ הוא אמר וקם לחבק אותי אך הפנתי את גבי אליו.

״רציתי להפתיע אותך עם השמלה״ קולי היה חלש ומתוק כמו של ילדה ואיאן כרעך את זרועותיו סביב בטני.

״דיי אני מצטער״ שפתיו עברו על צווארי והותירו נשיקות קטנות בדרכן ללחי.

״לפחות תצא שאני יסיים להתארגן?״ שאלתי במתיקות והרגשתי את גופו מתרחק ממני.

איפרתי את עיניי ברימל ואת שפתי באודם ורוד, את שערי פיזרתי ושביל היה באמצעו, חוצה את שערי במדויק.

״זזנו?״ שאלתי את איאן כשיצאתי

״כן אבל קודם״ הוא אמר במתח ואז הראה לי את הפלאפון שלו בהתלהבות.

״ואו זה הפלאפון שלך. לא נכון, אל תגיד לי. הרחבת את הזיכרון״ אמרתי בהתלהבות מוגזמת וצינית במיוחד

״לא, אבל עשיתי משהו קטן בשבילך״ הוא הושיב אותי לידו בשולחן ונכנס אל הגלריה במכשיר ומשם אל הסירטון.

״אני אוהבת את זה״ לחשתי לאוזנו ואז נושכת אותה בעדינות ומשאירה נשיקה רכה מתחתיה.

״זאת הייתה הכוונה״ הוא נישק את שפתיי ותפס בפניי מעמיק את הנשיקה עוד יותר וגורם לבטני להתהפך.

״רגע״ מילמלתי בחיוך ומרחיקה את פניי ממנו, אך הוא רק מתקרב יותר לא מוותר לי.

״נו דיי״ צחקתי והורדתי את ידיו מפניי. ״יש גם לי משהו לך״ המשכתי בדבריי והוצאתי מכיסי את המתנה.

״מזל טוב״ אמרתי והושטתי אליו את המתנה.

״תודה״ הוא לחש ונישק את שפתי. נשיקה קצרה שגורמת לי לרצות עוד.

הוא פתח את שקית הנייר המקושטת והוציא ממנה את התליון. בפנים בצד אחד הייתה תמונה שלנו מתנשקים ובשני את הראשי השמות שלנו באנגלית עם המשפט של אינגריד ברגמן חרוטים.

״A kiss is a lovely trick designed by nature to stop speech when words become superfluous״

׳יוגב אולי הוא הדרך שלי לשכוח׳ חשבתי לעצמי והכנסתי את הפאלפון אל כיסי בזמן שהשיר מתחלף אל שיר אחר והסירטון נגמר.

״אנג׳, למה את לבד?״ לירום שאלה כשהתיישבה לידי

״סתם אני חושבת על דברים״ מילמלתי לעברה והיא הניחה את ראשה על כתפי.

״זה לא אומר שאת צריכה לחשוב לבד״ היא אמרה והפנתי את מבטי אליה, מחייכת חיוך קטן.

״מכוערת״ היא אמרה בזמן שהחמיצה את פרצופה ונגעה באפי לשנייה כאילו אני ילדה.

״את היחידה שחושבת ככה. טרול קטן״ צחקתי והיא כתגובה רגזה עליי.

״אמא שלא שלך טרול״ 

״עם זה אני לא יתווכח איתך״ צחקתי והנחתי את ראשי על ראשה בעדינות ונותנת לעיניי להיסגר ולחלומות להיכנס.

׳שוב החלום עליו׳ חשבתי בראשי כשהתעוררתי מן הסיוט שאני חולמת עליו כמעט כל לילה ולילה. בזמן האחרון החלום מגיע יותר מדי אליי, וזה מתיש מכל בחינה שהיא. 

הסתכלתי מעבר לחלון היה כבר חושך. הוזזתי את ראשה של לירום מכתפי והנחתי אותו על ירכיי.

היא שכבה וליטפתי את שערה החום בעדינות שלא תתעורר.

״כבר הגענו״ היא שאלה כשעיניה עדין עצומות 

״עוד מעט, אנחנו בצומת אילון״ עניתי לה והיא כתגובה פקחה את עינייה. בוחנת את מה שמסביבה ולבסוף סוגרת אותן שוב.

״תעירי אותי כשנגיע״ היא לחשה וחזרה לשנתה.
הוצאתי את הפאלפון מכיסי לבדוק מה השעה. אך במקום זה הופיע הצג של הודעה ״אני מקווה שתשמרי את המספר הזה. יוגב״

״אנג׳״ קולה של שלי נשמע מאחוריי

״כן״ עניתי בלחש מהעייפות שרבצה עליי

״אנחנו בכניסה הראשית לגדרה תעירי את לירום ואשלי, אשלי בכיסא שלידך. אני כבר יעיר את רון״ קולה היה עייף וחלש.

״טוב״ לחשתי לה דרך הכיסאות וליטפתי את שערה של לירום.

״לירום. אנחנו בגדרה״ אמרתי והיא פקחה את עינייה בזהירות ולאחר מכן קמה מעליי ומתמתחת.

״אני צריכה להעיר גם את אשלי״ לחשתי לה והיא זזה כדי שאעבור.

״אשלי, קומי״ ברכי היו מכופפות כך שראשי יהיה בגובה ראשה שהיה מונח על הכיסאות.

״קדימה אשלי. אנחנו נפספס את התחנה״ המשכתי לנסות ולהעיר אותה אך כל מה שיצא מפייה היה מילמולים

״אשלי״ צווחתי בלחש ״קדימה עוד שנייה אנחנו בתחנה״.

״בסדר...״ היא לחשה בקול עייף והוציאה אנחות כשהיא מתמתחת. ״קמתי״ לבסוף אמרה והתיישבה ואני לידה.

״ביי״ שלי נפרדה מאיתנו לעומת שאר החבורה שישנה.

״ביי״ נפרדנו ממנה וירדנו בתחנה.

״אני יתקשר לאבא שלי שיקח אותנו מפה״ רון הציע 

״כן״ כולנו הסכמנו. היינו לבושים בבגדי קיץ מכנסוני וגופיות ובחוץ היה קור כלבים ממש, בנוסף לכך גם היינו עייפים מהים והנסיעה.

רון הלך הצידה לדבר עם אביו ואנחנו הבנות ישבנו על הספסל כשאנחנו מתכסות בשמיכה שלירום הביאה לחוף.

״הוא כבר מגיע״ רון אמר כשחזר.

״רוצה שמיכה?״ שאלתי כשהוא התיישב על הספסל

״כן״ הוא הנהן ולקח מן הקצה שלה אך היא לא הייתה מספיק ארוכה.

״לירום שבי עליי״ אמרתי לה והיא עשתה זאת.

״יש לך מספיק שמיכה עכשיו?״ שאלתי כשאשלי התקרבה אליי ואל לירום 

״כן״ הוא חייך ונשען על התחנה.

״תודה על ההסעה״ אמרתי בנימוס לאבא של רון- אבנר.

״אין על מה״ הוא חייך ונסע.

״אני בבית״ צעקתי כשסגרתי את דלת הבית ונועלת אותה.
הלכתי לכיון חדרי לוקחת מגבת ומברשת שיניים ומתיקי את המשחה להקלת הכאבים

ומשם למקלחת.התקלחתי בזריזות והתלבשתי.

כשחזרתי לחדרי הדבר הראשון שעשיתי היה לשכב על מיטתי והדבר הבא היה לישון.

״אנג׳לינה. בוקר טוב״ אימי העירה אותי בעדינות

״בוקר טוב״ לחשתי והתיישבתי בזהירות על המיטה בזמן שאני מתמתחת.
קמתי לעבר המקלחת לצחצח את שיניי ולחבוש את רגלי מחדש

״Well let me tell you a story /About a girl and a boy /He fell in love for his best friend /When
she's around, he feels nothing but joy״

השיר ״fall״ של ג׳סטין ביבר היה ברקע.
אישית אני לא מעריצה שלו, ולא מאוהבת בו, ולא מטורפת עליו. פשוט אני אוהבת את רוב השירים שלו.

״בוקר טוב״ אבי אמר כשעבר ליד חדרי.

״בוקר טוב״ חייכתי לעברו וסגרתי את דלתי חדרי כדי שהתלבש.

הוצאתי מארוני גופיה לבנה צמודה בעלת כתפיות עבות וחצאית בצבע תכלת בייבי אוורירית עם שכבות.
נעלתי את הכפכפים הכחולות שלי ואת שערי משחתי לקוקו גבוה, את עייני איפרתי ברימל ובאיילינר בקצהן מה שגורם למראה חתולי.

עמדתי מול מראתי מעיפה מבט קטן ומורחת את האודם הוורדרד שלי ומחייכת בסיום המשפט שלי ״ההצגה מתחילה״

״ביי״ אמרתי לאימי לפני שיצאתי לתחנת האוטובוס.

״אני ראשונה״ מלמלתי לעצמי כשראיתי שאני היחידה שבבית הספר מבין כל השכבה.

״לא לגמרי״ קולו של אדם נשמע מאחוריי.
גופי נכנס לעצמו למשמע קולו וראשי הביט בריצפת החדר אווירה רעה שררה.

התקדמתי לעבר השולחן האחרון שבכיתה. מתיישבת בו באי נוחות ונכנסת אל הוואטסאפ השכבתי.

״למה אין אף אחד בבית הספר?״ שלחתי את השאלה בקבוצה ולאחר כמה שניות קיבלתי תשובה מאחד התלמידים שבשכבה ״הבגרות רק עוד שעה בערך, לא הודיעו לך?״

״לא״ עניתי כשעל פני פרצוף מבואס.

מה אני יעשה עכשיו?. הבתים של כולם רחוקים מפה במרחק חצי שעה הליכה ואין לי מספיק כסף לאוטובוס.

״גם אני לא ידעתי״ אדם אמר והמשיך ״מה את אומרת על סיבוב במחששה?״

״אין לי חשק״ עניתי בנימוס והנחתי את תיקי על השולחן.

״קדימה, אני מזמין״ הוא אמר בחיוך  והוציא מתיקו שתי סיגריות. לא יזיק לי עכשיו איזה סיגריה, אתמול הייתי נואשת לזה שלא לדבר אחרי כל מה שקרה עם יוגב.

״טוב״ לחשתי וקמתי ממקומי.

״איך הרגל?״ הוא שאל כשהדליק את הסיגריה שלי.

״עוד מעט אני יפטר מהתחבושת״ אמרתי כשאני מניחה את רגלי על הסלע שמולי.

״עשיתי נזק עד כדי כך חמור?״ הוא שאל בגיחוך. כאילו הוא פגע בחפץ ולא בבן-אדם.

״כן״ אמרתי בזמן שגילגלתי את עיניי וסובבתי את ראשי הצידה כתגובה לאדישות שבו.

״אמרתי משהו לא בסדר?״ הוא שאל כשעל פניו פרצוף חסר רגש.

״לא.״ עניתי במהירות והפנתי את מבטי אליו בחזרה מגלה להפתעתי שהוא התקרב אליי יותר. מרחק נגיעה ממש.

״מצטער״ הוא חיוך ״פשוט היה לך משהו בשער ולי זה מפריע הדברים האלה״ הוא המשיך בדבריו כשהוא נוגע בשערי ואז מרחיק את ידו ממני.

״לא זה בסדר״ מיהרתי לומר והסומק עלה על פני.

״יפה לך אדום״ הוא אמר בצחוק וחשף חיוך כובש.

עיניו היו מוסתרות מהפוני הפרוע שעל ראשו. דבר שתמיד הפריע לי.
״אני מצטערת זה פשוט מפריע לי״ אמרתי בחיוך והושטתי את ידי אל פניו וחושפת את העגיל שבגבתו בצבע עיניו, כחול בהיר ומהפנט.

״אני יכול להבין״ הוא גיחך ולקח שכטה נוספת, כך גם אני.

״אז עכשיו זה החלק שאת מנשקת אותי?״ הוא אמר בחצי חיוך ותפס בזרועי

״לא!״ קימטתי את מצחי בכעס ושחררתי את זרועי ממנו.

״אני צריכה ללכת״ אמרתי ולקחתי שכטה גדולה, מוציאה את האוויר ואז המעט שנשאר מהסיגריה זורקת לאדמה. 

״היי, אנג׳לינה. חכי לי״ אדם אמר בקול כשקמתי מן הכיסא והתרחקתי משם במהירות.
חשבתי שאולי הוא השתנה, אבל לא. אנשים כמהו לא משתנים.

״אל תמהרי. אני מצטער״ הוא תפס בידי והראה מבט מתחנן.

״אני צריכה ללכת. להתקשר לחבר שלי״ אמרתי במהירות. מנסה לתרץ תירוץ מוצלח ולהתחמק.

״רגע אבל, מה שאמרתי. זה לא בגלל זה. נכון?״ הוא שאל כשידיו נוגעות בכתפיי ומצמידות את גופי אל הקיר. גורמות לי להישאר ללא יכולת לברוח.

״זה לא בגלל זה״ הרגשתי את לבי פועם בחוזקה.

״אני שמח״ הוא אמר והצמיד את גופו אליי. מחבק אותי.

׳למה לעזאזל הוא מחבק אותי!׳

מצטערת שלקח לי הרבה זמן לפרסם את הפרק.

כמו שכבר אמרתי, הייתי צריכה קצת זמן לעצמי.....