ענבל פרלמוטר ז"ל (1971-1997)
אני אמנם פרדוקס, אבל אני פרדוקס שלא סותר את עצמו. |
| 2/2010
 אלצהיימר?
אתם יודעים מה בהחלט גורם לי להרהר בדברים?
צירופי מקרים משונים כמו זה:
11.2.10
ישבתי בחדר עם חברה מהבסיס והטלפון שלה צלצל. שאלתי אותה של מי השיר שהיא הגדירה כצלצול והיא אמרה לי "Death Cab For Cutie". "את לא זוכרת שדיברנו על הלהקה הזאת? ככה זה התחיל, שאלת אותי של מי השיר, אמרתי לך ואז אמרתי לי שיש לך אלבום שלהם..."
...
"זה ממש כמו השיחות שהיו לי עם סבתא שלי קצת לפני שגילו שיש לה אלצהיימר."
ישבתי אצל חברה בבית, דיברנו על משהו... אם הייתי זוכרת זה היה אולי מקטין את החשד שלי שיש לי אלצהיימר.
במהלך השיחה איכשהו הגענו למצב שהיא אמרה "זה כאילו יש לך אלצהיימר..."
אני בדרך הביתה.
גם פה אני יושבת... ברכבת. וחושבת.
ואז מתקשר ידיד ושואל אותי אם יש לי איך להגיע למקום שממנו הוא אוסף אותי ליומולדת של ידיד אחר. עכשיו, בזכרון שלי היומולדת נקבע ליום שישי (היום). והיה לי מוזר שהוא שאל אותי איך אני מגיעה ואם אני צריכה שיאסוךף אותי מהבית, אז שלחתי SMS לאהובתי הנצחית ושאלתי אותה אם היומולדת מחר או ששוב בלבלתי פרטים וזה היום...
השיחה היתה קצת קטועה, אבל את המילה אלצהיימר שמעתי בבירור.
חוץ מזה, הכל חרא... בחודש האחרון קיבלתי משהו כמו 4 סכינים בגב. לא ספרתי במדויק, אבל זה הסדר-גודל.
וכולם מאנשים שברמה כזו או אחרת סמכתי עליהם.
וזה שוב מחזיר אותי לשאלה למה בכלל לסמוך על אנשים.
זה כאילו אין יותר מוסר בעולם ואני כל פעם משלה את עצמי מחדש שלאנשים מספיק אכפת ממני בשביל שלא ידקרו אותי חזק מדי עם הסכין השלופה וחסרת-הסבלנות שלהם.
אנשים יקרים שעוזרים לי לעבור את התקופה בשלום:
ספי, אהובתי. בלעדייך לא הייתי שורדת.
בלנה, שהיא כלבה משהו מטורף, אבל איכשהו תמיד מצליחה לעשות לי טוב. :) ואני מעריכה את זה.
כל השאר פחות או יותר בסדר, חוץ מהנבלות עם הסכינים.
טוב, אז עד העונג הבא ושלא תקבלו אלצהיימר.
לאני.
| |
|  כינוי:
בת: 35 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
