לחזור מערב תרבות

זה כמו לשתות קולה דיאט בבקבוק בירה

לעשן כמו אחת שלא באמת מעשנת

ולא להקריא שום דבר

כי להקריא זה לחנונים

~

זה "ערב קריאת שירים ודברים אחרים" שמארגן ידיד שלי א' שבדרך-כלל מארגן דברים שלא יוצאים לפועל. אני באה רק כדי לראות אותו יושב ושותה את עצמו למוות כי אף אחד לא בא, אבל הוא נופל בהתרגשות על צווארי וצוחק כי הוא שיכור אבל לא באמת. קוראים לזה פוזת-שיכור. יש הרבה כאלה.

יש שם הרבה אנשים. את ש'ל וט' אני מכירה עוד ממפגש איגי שהיה פעם. ש'ל הציגה את קרנפים בתור הבגרות שלה בתיאטרון וט' תמיד עם כובע. יש את י' שאני מכירה מהקבוצה שלי ואת מ' – אם קוראים לה ככה ולא מ' אחרת – שכבר אין לה ציפורניים ארוכות ונפגשנו ברוק עצמאות, אני חושבת. יש את ת' שהכרתי אתמול במטבחון ומסתבר שהיא אחות של חברה מהבצפר שלי. ואת אחותה התאומה שגם לסבית כמו כל הרשימה פה אבל זה סוד.

יש את ר' מל"ג בעומר. הוא גידל קוקו וסטייל. יש את מ' מנופשיר שכותב סיפורים כמו "ליאונליזם כלבי" ובדיוק התחיל לרשום מחזה שייגנז מחר. מ' נוספת, אות פופולרית במיוחד, גם מנופשיר, חברה של חברה כחוק הדתיים השלובים הקדוש, ש' שישנתי אצלה לילה והתמזמזנו והחבר שלה ש' שתמיד מונע ממנה להפוך לש רמוטה (ואז היא עושה את זה בסוד בשירותים באיזה משרד עם איזה גבר שהיא לא מכירה שיש לו אחד קטן-קטן).

וד' (?) וד' (?) ועוד איזה אחד שהקשתי איתו בקבוקי בירה ואין לי מושג לגבי השם שלו, רק שהוא אוהב לקלל ולהקיש בירות, וחייל כלשהו שניגן נפלא על פסנתר, ואיזה גיטריסט וקלידן משונים. ואחת שמנגנת על ויולה ועומדת לנגן אצלי בסרט חצי גמר.

והיה את ל', שהיה עם הבחור של הבירות, שמכר לי כרטיס לרוק עצמאות, שפירק את להקת החימום הכי טובה שהיתה שם והכרתי לו את א' בלי שהוא ידע. הוא משמיע לי סינגל חדש שלו וזה באמת טוב ובאמת לא מיוחד. אני מנסה להסביר לי שזה מהשירים האלה באלבום שממלאים נפח והם באמת טובים אבל הם לא מאלה שתשמע ראשון אחרי שתקרע את העטיפה ניילון מהדיסק. המילים מתגמגמות לי.

ואז ש' מקריא את הסיפור הלא-מאוד-טוב-בכלל שלו, והתאומה של ת' שרה את השיר בקול הנעים והחדגוני להפליא שלה, ונ' – שמסומן כטריטוריה של האקסית שלי אז קצת דיברנו אבל אף פעם לא אמרנו שלום או להתראות כי טריטוריה זה בכל זאת טריטוריה – דקלם איזה שיר שלו שבטח נראה טוב יותר על דף, כמו כל דבר אחר, וא' עשה בפעם השמינית את העורב של אדגר אלן פו. שינויים מינוריים קלים אבל ממשיך להיות ארוך ומייגע מדי. בינתיים ת' ישנה לי על הכתף ואני מלטפת אותה כי היא מתוקה לאללה ואני לא רוצה להז דיין איתה.

י' אומרת לי להיכנס לאימייל כי הן רוצות שאני אקריא משהו שלי באיזה ערב יצירה שמסתבר שלא אהיה בו, אבל זה פשוט שאני כותבת מדהים אבל גס מדי, וזה דווקא לא גס בעיניי, אני לא חושבת שאנשים שמז דיינים זה גס, כולם עושים את זה. לאכול זה גס ולהקיא זה גס.

אני לא מקריאה כי אני חושבת שעצם הקריאה הוא החלק הכי יפה בכל המילים הכתובות. כשמישהו מקריא לי הוא שולח שתי ידיים דרך העיניים שלי וסותם לי את האף ואוטם את האוזניים. הוא אומר אניאניאניאני ואני חייבת לדעת לְמה הוא התכוון ומה הקול של הדמויות שלו. ועכשיו אני לעולם לא אצליח לקרוא את הסיפור בלי לשמוע אותו מקריא את זה. ואז הכל הופך לחרא כי אני לעולם לא אתן את הטאצ' שלי לסיפור הזה דרך הקריאה כי הוא יותר מדי שייך.

אבא שלי אומר שאסור להגזים עם זה כי בסוף מגישים לקורא דף ריק ועט.

ל' מנסה להבין איך לשבור לי את הלב ואני מחייכת כי הוא מסטול מהת חת, תלותי להחריד בבחורה שזרקה אותו אחרי ארבע שנים ולפני כמה חודשים, דמות כמעט סטריאוטיפית של המוזרים האאוטסיידרים, האנשים שאני נותנת להם לדבר ומקשיבה וצוחקת ותמיד מרגישה שהם מרגישים משונה מאוד בנוכחותי.

הוא מזמין אותי אליו הביתה כדי לנגן לי ואני מבטיחה שאני צריכה הביתה, אז הוא מסביר באריכות שזה אפילו לא שיש לו אינטרס להתחיל איתי, למרות שהוא שקל פעם להזמין אותי לדייט, אבל שנינו יודעים שהייתי אומרת לא. אז העניין כרגע הוא שאני אוהבת לגעת ואני אוהבת לחבק ואני אוהבת להתנשק עם אנשים שיקרים לי והלב שלי לא עוצר אפילו פעימה אחת. אני לא מתאהבת ולא נמשכת ואפילו לא עושה ביד, גאדמט, זה פשוט לא בעניין שלי כרגע ואני מצטערת שאני נמרחת על כל הסטרייטים שמתלהבים ממני ואז דוחה אותם בברוטאליות. אני באמת מצטערת. אני באמת רוצה ידיד לחיבוקים שלא יהיה ה ומו ולא יהפוך את זה לשום דבר יותר רחוק מזה.

אני שופכת קולה לתוך בירה ריקה כי בירה זה טעם נרכש שעוד לא רכשתי. היא מריחה כמו קיא. גם סיגריות, חמוצות כאלה, מסובבות לי את הראש, אני אוהבת רק להחזיק אותן ביד וללכת.

אני אפילו נתקעת בשירותים לשלב מסויים.

ואנשים חושבים שזה מוזר שיש לי אצבע עם לק ירוק בין כל הלק האדום.

ל' אומר לי לשכוח הכל.

אני מבטיחה אבל לא לשכוח את ההזמנה לאחת החזרות שלהן ואולי לטעום מריחואנה מתישהו. ולבוא להופעה שלהם. בהזדמנות.

אבל היציאה הכי טובה של הערב היא שיש לי שרשרת בצורת בבושקה.

ושום דבר לא מתעלה על זה.