Skinny Love

עבר המון זמן מאז שכתבתי.. כמעט שלושה שבועות..

עוד שבוע מתחילים ללמוד והאמת שהמצב שלי רע.. ממש רע..

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, כבר אין לי מושג מה הולך איתי.. אני בולעת כדורים על עיוור, אמא מביאה לי אותם בבוקר עם כוס מים ואני פשוט לוקחת.. בלי לשאול שאלות..

וזה אף פעם לא היה ככה.. תמיד ידעתי בדיוק מה הולך איתי ועכשיו אני פשוט קלולס לחלוטין

אני לא יודעת כמה אני שוקלת, אני לא יודעת איך אני נראית, אני לא יודעת מה המצב הבריאותי שלי.. אני לא יודעת כלום

פעם אחרונה שנשקלתי הייתי 56 וזה היה יחסית לפני הרבה זמן.. אני יודעת שירדתי במשקל מאז כי אני מרגישה על הבגדים.. הם נופלים ממני.. דברים שהיו קטנים עלי, שלא לבשתי מכיתה ו' בערך פשוט נופלים ממני.. ואני לא יודעת אם זה רע או טוב..

האמת שנמאס לי מהכל.. בא לי שזה ייגמר כבר! וזה לא נגמר! אני פשוט לא מצליחה לעצור!

אני לא יודעת אם יצא לי לכתוב את זה כאן או לא אבל כל הטיפול שלי נעשה באופן פרטי.. כי אני לא רוצה שזה ישפיע על העתיד שלי ואני רוצה להיות מסוגלת לנהל חיים נורמליים באיזשהו שלב.. יותר נכון רציתי.. היום אני בכלל לא יודעת אם יש לי עתיד.. דפקתי את הכל כמו שצריך..

לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם אמא.. והיא סופסוף אמרה את זה! את מה שידעתי שהיא חושבת במשך כל הזמן הזה.. היא אמרה שזה הכל בראש שלי ושאני חייבת להפסיק את זה כי אני עושה רע לכולם

אני יודעת שהיא לא התכוונה שזה ייצא רע.. זה פשוט היה רגע של חולשה והיא לא באמת התכוונה להגיד את זה.. מקסים נכון? הצלחתי לטמטם את ההורים שלי עד כדי כך שהם פשוט כלכך מיואשים ואומרים דברים שהם לא מתכוונים לומר כי הם יודעים שזה ייפגע בי..

הם השתלטו שוב על הכל.. עד שהצלחתי להשיג לעצמי קצת חופש.. יותר נכון חשבתי שהצלחתי.. הם העבירו אותי לחדר למעלה שוב כדי שאני לא אוכל להקיא כי בחדר המקורי שלי יש מקלחת ושירותים פרטיים אז הם לא יכולים לשלוט במה שאני עושה, הם מרחיקים ממני כל דבר שאני יכולה להזיק לעצמי איתו, הם מארגנים לי ארוחות משמינות בטירוף ודואגים שאני אסיים את ה-כ-ל מהצלחת, הם לא נותנים לי להיות אפילו 5 דק' לבד.. 

האמת שזאת הפעם הראשונה שהצלחתי לקבל כמה דק' עם עצמי בלי שהם בודקים כל דבר שאני עושה.. זה נוראי!

והם משקרים לי.. הם משקרים לי והם חושבים שאני לא יודעת.. הם חושבים שאני לא יודעת שהחופשה בארה"ב לא הולכת להיות ממש חופשה אלא יותר אשפוז באיזשהי מרפאה שהם מצאו בניו יורק, הם רוצים שאני אתחיל טיפול חדש.. שמעתי אותה מדברת עם המחנכת שלי.. היא חשבה שאני עדיין ישנה.. היא הודיעה לה שלמרות כל החופשות והחגים אני עדיין הולכת לפספס 7 ימי לימודים..

האמת שדי נמאס לי.. אני לא יכולה בכלל להתחיל לתאר כמה אני רוצה שכל זה ייגמר.. 

לפני שבועיים בערך האח הקטן שלי אמר לי לקחת את עצמי בידיים.. הוא אמר שאם אני לא אעשה את זה ויקרה לי משהו הוא ישנא אותי כל החיים שלו..

בתכלס הוא אמר לי את מה שהכי יפגע בי ואני חושבת שהם די ביקשו ממנו להגיד את זה.. 

הוא יודע מה קורה.. לא את הכל אבל בערך.. הוא יודע שאני במצב ממש גרוע, והוא יודע שיש לי נטייה להרס עצמי.. הוא פחות או יותר יודע שאין לי שום בעייה פשוט לדפוק לעצמי כדור בראש אם תהיה לי הזדמנות.. אז הוא אמר לי שהוא ישנא אותי כל החיים אם אני אעשה את זה.. נחמד לא? לדעת שאם אני אעשה את מה שאני הכי רוצה כרגע כולם ממש ממש ישנאו אותי.. והוא לא היחיד שאמר לי את זה.. גם חברה טובה שלי לשעבר פעם אמרה לי את זה.. אבל רבנו ואנחנו כבר לא חברות.. רבנו בגללי.. כרגיל..

איבדתי יותר מדי בגלל ההפרעה שלי.. בגלל השטויות שלי.. ואני ממש רוצה שזה ייגמר כבר!

אה כן.. אני משמינה שוב.. כיף! |NOT|

תנו לי כבר לשים סוף לזה! נמאס לי כבר להילחם בעצמי! ונמאס לי כבר לכתוב ואני משעממת אז אני פשוט אפסיק..

בעצם אין עדכון.. אין זמן.. אבל הייתי חייבת לכתוב משהו!

אני אעדכן בשבת.. מבטיחה!

כן.. אני יודעת שלא הייתי פה מלא זמן..

זתומרת.. הייתי פה, אבל לא כתבתי.. לא יוצא לי...

אני נמצאת פה כל הזמן.. לפרקי זמן של 5 דק' בערך כל פעם ולא יוצא לי להגיב לאחרים כמעט.. אבל אני פה! תמידתמיד פה.. ואני תמיד מתעדכנת

שבת הולך להיות פוסט ארוך... בטח ייקח לי איזה שנתיים לכתוב אותו אבל זה יקרה! מבטיחה ששבת יש פוסט חדש וארוך.. אני חייבת את זה אחרי שבועיים+ שלא כתבתי פה בכלל! רק רציתי לכתוב פה משו קצר כדי להראות שאני עדיין פה..

חייבת לעוף, אוהבת ♥