my life ~!

השעה שבע בערב,  אני בדיוק בדרך הביתה מהעבודה ותוך כדי ההליכה אני מבינה שלא אכלתי כלום היום. 

שתיתי רק כמה כוסות תה, כמובן בלי סוכר. 

זה ככ מספק, הריקנות הזאת, הרגשת השליטה הזאת.  

אני חושבת שגם מחר אני לא אוכל. 

הלוואי ואני אסיים את החורף הזה 20 קג פחות. 

ועכשיו כבר שבע וחצי ועדיין לא סיימתי את הפוסט הזה. 

וזה לא שיש לי ככ הרבה מה לרשום,  אבל לפחות הגעתי כבר הביתה. 

יש לי קצת סחרחורת ואני ממש רעבה האמת. 

אני חושבת לאכול מלפפון,  אבל אני מפחדת שאני אתפתה לאכול עוד. 

בעצם, מה כבר יש לי פה לאכול? ירקות ויוגורט? 

אוף למה אני בכלל רוצה לאכול כשאני נראית ככה?

לפעמים אני מתחרטת שהפסקתי לחתוך, זה ככ חסר לי, זה היה ככ מרגיע אותי. 

כאילו כל הבעיות והרגשות, הכל נעלם והדבר היחיד שקיים כרגע זה הכאב החד הזה. אין הרגשה יותר טובה ומנותקת מזאת. 

אבל אני כבר לא שם. אני חזקה יותר. 

על מי אני עובדת?