שיגרת היום יום שלי באמת גורמת לי לאושר, סוףסוף אחרי כל כך הרבה שנים של לבד, מצאתי את המקום שלי.
אני באמת בתקופה הכי יפה בחיים שלי, מעולם לא הייתי ככ מאושרת, בעצם מעולם לא הייתי מאושרת.
אבל עם זאת, אין יום שאני לא חושבת על לחזור להרגלים הישנים.
לפעמים אני קמה בבוקר ובאלי פשוט להיות לבד, לעשן, לשתות ובעיקר לצום.
לעלות 10 פעמים ביום על המשקל ולהנות מהמספרים היורדים.
לאכול ולהקיא ולהרגיש שהשליטה אצלי וששום דבר לא יכול להשמין אותי.
באלי להתמסטל מהבוקר ולספור את המידות היורדות במכנסיים.
ואפילו לפעמים באלי להרגיש שוב את להב הסכין החדה על היד שלי ולצפות בדם מטפטף על הריצפה.
אמא שלי תמיד אמרה לי שיש לי ייצר של הרס עצמי.
אולי היא צודקת.
אבל לפעמים אני קמה בבוקר ומסתכלת על אהובי שעוד שקוע בשינה עמוקה לצידי במיטה וחושבת על כמה החיים שלי מושלמים כרגע, מחבקת אותו חזק וחוזרת לישון.
אני מקווה שהטוב שיש לי בחיים כרגע ישתלט על ייצר ההרס הזה שלי.
אני באמת מנסה להאמין בזה למרות שאת כל היום העברתי בלחשוב על כמה אני צריכה לרדת לפחות עוד 10 קילו.
תודה ישראבלוג,
תודה שאתה נותן במה קטנה לרגעי האי שפיות שלי.
בלעדייך הם היו הופכים לכל החיים שלי.
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: