my life ~!

וכבר אכלתי 2 תפוחים וקפה. 

כזאת שמנה

באלי למות

אדם חי בממוצע קצת מעל 80 שנה. 

ואני תוהה לעצמי מה אני עושה עם החיים שלי?  

אני מרגע לרגע מבינה כמה אני זורקת את החיים שלי לפח. 

אני יכולה לתת לעצמי מיליון ואחת סיבות של כמה קשה לי ומה עברתי ב21 שנים המסכנות האלה בהן אני חייה, מיליון ואחת סיבות ש"יצדיקו" למה וויתרתי על עצמי.  אבל בעצם,  אלו לא סיבות,  אלו רק תירוצים. 

אז אולי עד היום יכלתי להאשים את הוויתור העצמי שלי בנסיבות החיים,  אבל די,  אני כבר לא ילדה וזה כנראה הזמן לקחת אחריות על החיים שלי ולנתב אותם לאן שאני באמת רוצה להגיע. 

וכל זה טוב ויפה באופן תיאורטי,  כי באופן מעשי אני לא מצליחה להרים את עצמי וממשיכה לספק לעצמי תירוצים ו"סיבות" למה זה בסדר,  וזה לא. 

אני באמת שואפת גבוה ועושה אפס מאמץ בכדי להשיג את המטרות שלי. 

מיום ליום אני פשוט סוללת עוד ועוד את הדרך לאבדון. 

והבעיה היחידה היא ששום דבר מכל זה לא הולך להשתנות. 

יופי, גם היום בקושי אכלתי. 

אני כבר שלושה ימים מצליחה לא להגיע ל500 קלוריות. 

זה לא ככ קל כבר כמו בתיכון. 

הימים שלי מתחילים ממש מוקדם ומסתיימים באמצע הלילה ונדמה כאילו הפעילות היחידה שאנשים בגילי עושים היא לצאת לאכול. 

אוף באלי להתאבד