my life ~!

מתלבטת האם לצום איזה תקופה ולרדת בזריזות במשקל או פשוט לאכול מעט ולרדת לאט.

הכי כיף לראות את המספרים יורדים על המשקל כל בוקר ולהרגיש את הג'ינס טיפה יותר רופף מאתמול, יחד עם הכאב הזה בבטן וההרגשת רייקנות והכי חשוב הרגשת השליטה הזו. 

מצד שני אני חושבת מדי פעם על להקים משפחה, אומנם לא בזמן הקרוב אבל גם לא הכל כך רחוק והאם אמא יכולה להרשות לעצמה מחשבות ורצונות שכאלו?

ובכלל האם הרצון הזה לברוח לאנה ומיה יכול לעזוב אותי אי פעם?

כבר הפסקתי מזמן לחתוך ולהרגיש אובדנית אבל בכל פעם שקצת קשה אני עוצמת את העיניים והכל חוזר לרגע.

אבל אני לא נותנת לרצון הפנימי והמעוות הזה להשתלט, אני לא נותנת לו מקום ובמה בחיים שלי, זו רק תחושה וכמיהה מטורפת לראות שוב את הדם זולג עם הכאב החד הזה. 

השאלה אם גם הפרעות אכילה יכולה להפוך לסתם רצון לא ממומש?

ובלי קשר לכלום ובנימה שונה לחלוטין. 

טוב לי כרגע. 

זה אולי לא נשמע ככה אבל מזה שנים אני סוף סוף מרגישה שטוב לי, שאני מאושרת, שאני שמחה לקום בבוקר ותמיד הולכת לישון עם חיוך.

אף פעם לא הרגשתי ככ רעבה לאושר ובו זמנית ככ מחפשת דרך להרוס אותו. 

שבת שלום ישראבלוג

❤️

נראה לי שהפכתי להיות הבחורה שצועקת "דיאטה, דיאטה".

אומנם לא בקול ורק אני, אתם והבלוג שומעים את זה. אבל עדיין.

אני ממש מתגעגעת לתגובות החיוביות מכל הסביבה. 

וזה לא שעליתי הכל חזרה כמו שהרבה קוראים הזהירו אותי שאעלה עקב הדרך שבה בחרתי לרזות.

אבל עליתי קצת וזה מהסיבה הפשוטה שהרשתי לעצמי.

הפעם אני שמה לעצמי מטרה אמיתית ובאמת עומדת בה! 

קודם כל לרדת את ה4 קילו האלו שעליתי ואחכ לרדת עוד 10.

ואז אולי אני אוכל ללבוש ביקיני בקיץ. 

יום טוב ישראבלוג ❤️