my life ~!

אני באה לפה רק כשרע לי שעכשיו באמת שלא רע לי.

אבל הינה אני,

במקום המוכר והאהוב...

אני תוהה לעצמי האם הפרעות אכילה הן לנצח.

בחודשים האחרונים עשיתי המון עבודה עצמית, הפסקתי לצום והפסקתי להקיא ואפילו לתקופה קצרה הפסקתי לשנוא את הגוף שלי ולהיות אובססיבית למשקל שלי.

התחלתי להנות מהשיגרה מבלי לשתות ולעשן מהבוקר.

התחלתי לחיות.

אז למה אני שוב פה עם בסהכ 4 קילו יותר שפשוט שברו לי כל רצון להישאר בשיגרה המדהימה שיש לי בחיים כרגע?

המשפט הזה שחברה אמרה לי אחרי חודשיים שלא התראנו-

"וואו את נראית ככ טוב עכשיו, כבר התחלתי לדאוג"

זה המשפט ששבר אותי.

החיים שלי ככ יפים עכשיו אז למה אני שוב מחפשת את הדרך למטה?