כשמישהו אומר משפט ממש מצחיק באיזה שיעור שמזכיר לי אחד מכם
באיזה ארוחת צהריים ממש טעימה או ממש מגעילה שמזכירה את האוכל בצופים
כשאני שומעת את השירים שעטפו את כל החופש הגדול
כשאני נכנסת לחדר ורואה את התמונות שלכם על השולחן שלי
בעיקר בלילה, כשכבר כל הפעילויות נגמרו ומגיע הזמן שאני מתעדכנת בסיפורים מהבית.
יש רגעים שאני כלכך מתגעגעת לחיבוק קטן מכם, או רק ללראות את הפנים שלכם,
ואני יכולה להרגיש את הגעגוע זורם לי בכל הגוף
הלב שלי הופך למגנט שמושך אותי
לחצות יבשות, לחצות גבולות, לחצות את הים התיכון-
להגיע למקום המוכר שלי.
אבל אז זה עובר,
כי אני יודעת שאני רוצה להיות כאן,
כי אני מרגישה שיש כאן משהו גדול שמחכה לי,
כי פתאום חבורת בנים מסלובניה, לוב, יפן ועוד מקום באים אליי ומבקשים ממני ללמד אותם לרקוד הבה נגילה,
כי בבאזר של התלמידים מצאתי מרכך של "כיף" עם ריח של בית,
כי אם הבית שלי, הלן, מדברת לכלב שלה, ג'ק, כמו לילד קטן וזה נורא מצחיק,
כי היום מישהי מהונגריה באה ושאלה אותי באקראיות מה הגישה של היהדות ושל ישראל להומוסקסואלים ואז השוונו את זה עם איך שזה בהונגריה בקהילה היהודית שם ואז הבחור מאיראן הסביר איך זה מצד האיסאלם ומה קורה במדינה שלו,
כי אתמול בארוחת צהריים המורה הסלווקי ישב לידי בשולחן רק כי הוא העדיף לא לשבת בשולחן לבד ונתן לי שיעור בגיאוגרפיה איפה זה סלווקיה ואיפה הוא ביקר בישראל עוד לפני שנולדתי,
כי בסופ"ש הקודם היינו בונציה- את ההסבר באוטובוס המורה סיימה אחרי 2 דקות ואז שאלה אם מישהו רוצה לספר בדיחה. אחרי ההסבר על המקום הראשון שהיינו בו אחת המורות שאלה מורה אחר מאיפה הכי כדאי ללכת, הוא הצביע ימינה ואמר שאם נלך שמאלה אנחנו נאבד, אחד התלמידים אמר "בואו נלך לאיבוד בונציה!!!" ואז המורה אמר "נו טוב" ופנה שמאלה!!! במהלך היום הם נתנו לנו שתי הפסקות של שעתיים כדי להסתובב איפה שבא לנו ולפגוש אותם בערך בקצה השני של העיר [כמובן למצוא את הדרך בעצמנו בעזרת מפה מודפסת שאין בה ממש שמות של רחובות] אז בפעם הראשונה למעשה נאבדתי יחד עם עוד 8 בנות בתוך כל הרחובות הצרים שם,
ובסופ"ש של שבוע הבא יש מצעד למען השלום והופעה גדולה שהקולג' שלי מארגן בעיר הקרובה,
כי זה משעשע לשמוע אנשים מדברים גרמנית או סלווקית או רוסית או ספרדית או איטלקית או ערבית או הונגרית או הולנדית או גם וגם וגם ואז ללכת לשבת עם שתי הישראליות האחרות ולשמוע מאחרים כמה שהשפה שלנו מוזרה ומלאה בח',
כי אני נורא אוהבת להסתובב בדווינו היפייפה או לעבור מבית לבית ולשבת בחדר המרכזי עם אנשים נחמדים,
כי זה נורא כיף לשחק גמד-ענק בגירסאת יודבליוסי [כל אחד מהפיירסטייר קיבל שם של סקנדייר והוא צריך להכין לו דברים קטנים ונחמדים כל כמה זמן שיעזרו לו לשחרר קצת מתח מהעבודה הענקית שהם צריכים להגיש עד נובמבר],
כי זה נוראאאאא מצחיק כשמישהו מזמביה שואל אותי אם ביום העצמאות של ישראל מופיעים אמנים כמו ריאהנה, אמינם וכו'
כי הבנות של הבית שלי נורא מתוקות ואוהבות לאפות עוגות ועוגיות ממש טעימות, אז כנראה אני אלמד לאפות השנה!
כי המקום הזה מלא בקסם :)
ככול שהימים עוברים אני מבינה כמה
המקום הזה שונה מכל מה שאני מכירה.
אי אפשר להגדיר- יותר טוב או פחות טוב, מושלם או גרוע
אי אפשר להשוות בין מודיעין וישראל לבין UWC ADRIATIC
זה עולמות אחרים לחלוטין,
אבל אני מניחה שזה בדיוק האתגר בחוויה הזאת.
כל יום אני מקבלת בערך 10 אימיילים, ממורים ותלמידים, תמיד לפחות 4 מהם זה על איזו פעילות שמארגנים.
זה כזה יפה לראות שכל מה שיש במקום הזה- התלמידים עושים.
אם זה מופע שהתלמידים הכינו ועבדו עליו באחריותם בלבד והמורים לא עשו שומדבר, אם זה פגישה של כל התלמידים כדי לדבר על משהו, אם זה התנדבות חדשה או פעילות יצירתית חדשה שאחד התלמידים הציע, אם זה ערב גיבוש של בנות הבית, אם זה הפקת "מאמא מיה" שמארגנים כאן, אם זה PEACE ONE DAY שזה למעשה יום מלא בפעילויות בנושא שלום, אם זה הכל.
לכל אחד כאן יש את המקום להביע את עצמו בכל דרך שהוא חושב, הכל פתוח, הכל אפשרי,
על כל דבר אפשר לקבל פידבאק ותמיכה, כל דבר אפשר להגיד, ותמיד כולם יקשיבו ויגיבו.
הכל בידיים שלנו.
ייקח לי זמן להתרגל לזה ולאגור אומץ ליזום משהו בעצמי, אבל בנתיים זה פשוט יפייפה לראות איך הדברים מתנהלים כאן בשילוב טוטאלי של תלמידים ומורים שמתפקדים למעשה כמלווים ועזרה אם התלמידים מבקשים ולא כאחראים.
השבוע כל הפעילויות שמעבר ללימודים נקבעות סופית,
בהתנדבות לקהילה קיבלתי קבוצת תיאטרון של אנשים בעלי מוגבלויות
בפעילות הספורטיבית קיבלתי כדורעף
לגבי הפעילות היצירתית אנחנו עוד לא יודעים, האפשרויות שלי היו תיאטרון [עם אחד המורים המגניבים של הקולג']\שיעור פסנתר\מודל או"ם
והתנדבות בקולג' עוד לא החלטתי, כנראה זה יהיה משהו שקשור למחזור נייר\פלסטיק וכו'..
מחר יש לי מבחן באיטלקית על פעלים רגילים ויוצאי דופן בהווה, אני חושבת שהגיע הזמן שאני אמשיך ללמוד.......
מקווה שהכל טוב בישראל! אתם מוזמנים לשלוח לי אינבוקסים מלאים בעידכונים ואני כמובן אענה לכם באינבוקס חופר משלי ;]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
