המורה האהוב שלי לפילוסופיה הקריא לנו שיר משעשע מהספר שירים הזה [הספר במקורי בפרסית, התרגום הוא רק באנגלית], אז השאלתי אותו, ומצאתי את השיר הזה
אני חושבת שהוא אחד הגאוניים חחח [השיר שהוא הקריא לנו היה על איך הכלב המדבר של התלמיד אכל לו את השיעורי בית, אבל אז זה למעשה חתול].
בשיעור שאחרי זה הוא החליט שאנחנו צריכים לחגוג את ראש השנה של ספר מוזר בן מאה שנה [23.10] שאיכשהו קבע שהעולם נוצר לפני 4004 שנה, אז הבאנו קצת אוכל כי הוא ממש אוהב לאכול, וראינו סימפסונס כי הוא אמר שזה קשור ל ethics & morality.
♥ פילוסופיה ♥
חוצמזה, אני באותו יום באמת כמעט נרדמתי בשלושה שיעורים מתוך חמישה.. אח העייפות!
מסטיקים [זה לא שאין כאן, אבל הם נורא יקרים, למה מה קרה חבילת מסטיקים ב30 שקל?]
קליק
עוגיות עבאדי
גבינה לבנה, גבינה לבנה, גבינה לבנההההההה
הקניון של מודיעין
לנסוע באוטו ולא להיות בלחץ מתי התחנה שלי או איפה אני אקנה את הכרטיס אוטובוס המזורגג כי אי אפשר לקנות אותם באוטובוס עצמו [?!@#]
סופקמרקט כמו שצריך, כזה שאני לא נאבדת בו אבל כזה שהמדפים בו לא חצי ריקים
לישון עם שתי כריות
מאוורר \ תנור \ מזגן, כי נראה שלא שמעו על הגאונות הזאת כאן
דלתות שלא חורקות כשפותחים אותן
מראה גדולה נורמאלית
החלה של שישי, ולפעמים גם הלחם הרגיל שלנו
חומוס, פלאפל, פיתות, חאפלהההה אוכללללל
כל הנעליים שהשארתי בבית, למרות שהייתי משתמשת בהן פעם בחודשיים אולי
להתייחס לחפצים וחיות וכו' בתור היא\הוא ולא IT
דברים שאני ממש אוהבת כאן:
לישון עם עוד שלוש בנות בחדר ו17 בנות בבית, למרות שבגלל זה רוב הלילות מסתכמים ללא יותר מ6 שעות חח
בכללי את הבנות בבית שלי
תרבות התה כאן, אנחנו פשוט שותים מלא תה בטעמים ממש מגניבים
תרבות האפייה כאן!! הכנתי עוגיות פעם אחת ופעמיים עזרתי להכין מאפינס [דוגרי יצא טעים], ובכללי יוצא שמישהו אופה אצלנו בבית בערך פעם ביום :)
מכל מקום בערך אני רואה את הים
המזג אוויר כאן די קריר
ההשוואה בין כל מיני מדינות תוך כדי שיחות אקראיות
כמה שמצחיק אנשים איך שהשפה שלנו נשמעת
המוזיקה, אני מגלה כל כך הרבה מוזיקה טובה
השיעורים- לא, אני לא אוהבת ללמוד חח אבל כל יום יש לפחות שיעור אחד או שניים שיוצאים ממש כיפיים, הזויים או מצחיקים
ההתלהבות כשהאיטלקים החמודים שקשורים להתנהלות של הקולג' מביאים לנו קורנפלקס או פירות, או כשהם מנסים לדבר איתי אבל ברור להם שאין לי ממש את היכול להבין מה הם אומרים אז מתחיל משחק סימנים ותנועות כמו ילדים בגן חחח ciao ragazzi !
אז סך הכל הכל בסדר. אין כאן משהו יוצא דופן בזמן האחרון. ימים נחמדים, שיחות נחמדות, מפגשים נחמדים, באמת אחלה!
עבר כבר בערך חודש וחצי מאז שהגעתי לכאן, זה מרגיש הזוי- מצד אחד, הימים כאן מרגישים נורמלים, התרגלתי אליהם. אני כבר מכירה את השגרה כאן, ומרגיש כאילו חייתי ככה מאז ומתמיד.. מכירים את זה? כמו ההרגשה במחנה קיץ מצד שני, אין סיכוי שעבר חודש וחצי.. זה כל כך הרבה זמן, והימים כאן עוברים ממש מהר, אני עדיין יכולה להרגיש את הצמרמורת של העלייה למטוס, אז איך יכול להיות שעבר יותר מחודש??? הקטע הוא שהשבועות עוברים ממש מהר- הסופש שלנו זה חצי שישי-שבת-ראשון, אז בעיקרון הימי שבוע הרגילים הם שני-שלישי-רביעי-חמישי. יום שני מלא באסיפות ודברים עד חמש אחר צהריים, כשמשתחררים כל מה שאפשר לחשוב עליו זה הימרחות ארוכה על המיטה אבל בשבע וחצי עד תשע וחצי יש לי כדורעף [השעתיים שבין לבין עוברות כמו חצי שעה, וצריך גם להכניס קצת לימודים באמצעעע] אז ימי שני פשוט עוברים בלי הרבה זמן לנשום כעיקרון. ביום חמישי יש לי את ההתנדבות בטרייסטה, אני יוצאת מכאן בארבע וחוזרת בערך בשמונה, אז זה מרגיש כאילו חצי יום נעלם בשנייה [זה נורא מוזר לא להיות בקולג' יותר משעה]. אז בקיצור הימי שבוע מרגישים כמו יומיים וחצי שעפים ממש מהר, ככה שאני מרגישה שאנחנו חיים כאן מסופש לסופש, ולא מיום ליום.
ואם כבר מדברים על סופשים- נחשו מה? נשארו רק 8 סופשים לפני שטסים הביתה :) זה רק נשמע הרבה, אבל 7 סופשים כבר מאחורינו, וכבר אמרתי שהזמן עף?
אחד הדברים שגורמים לי להרגיש ממש טוב עם עצמי כאן זה ההתנדבות שלי. אני מתנדבת כל יום חמישי למשך שעתיים בקבוצת תיאטרון של אנשים [מבוגרים] בעלי מוגבליות. התיאטרון הוא תיאטרון תנועתי, מהרגע שנכנסים לאולם אף אחד לא מדבר חוץ מהמדריך, כל התרגילים קשורים ללבטא רגשות באמצעות מוזיקה. המדריך אומר שם של מישהו [או של כמה מישהוים], הם עולים על הבמה, הוא מסביר מה צריך לעשות, שם מוזיקה, ונותן לקסם להתחולל מעצמו. בקבוצה יש בערך 20 בעלי מוגבלויות, ואנחנו ארבעה תלמידים מהקולג', ככה שהקבוצה די גדולה ולכן רוב התרגילים כוללים די הרבה אנשים וכל השאר יושבים על הכיסאות וצופים [הכל מתרחש במן אולם הצגות כאלה, אתם יודעים, במה וכיסאות אדומים.. האולם חשוך לגמרי ורק הבמה מוארת, ככה שממש יש תחושה של הצגה], וזה נורא מעניין לראות את האינטראקציה של כמה אנשים ביחד על במה אחת כשהכל למעשה אילתור. כעיקרון זאת לא התנדבות לפי ההגדרה, כי למעשה אנחנו חלק מהקבוצה, התפקיד שלנו זה לעלות על הבמה כשהמדריך מבקש מאיתנו, שזה מה שכל האנשים עושים שם.. אבל זה מרגיש מעבר לזה. הם מתעניינים בנו תוך כדי התרגילים, ואני חושבת שהתנועה שלהם אחרת כשזה רק הם על הבמה בלי אף אחד מאיתנו. המדריך עשה איתנו שיחה שבוע לפני שההתנדבות התחילה ואמר שהוא חושב שאנחנו נהיה הניצוץ של הקבוצה, רוח קופצנית וצעירה שתעורר אותם קצת, אז אני זורמת :) סתם, אבל פשוט הרגשתי שזאת ההתנדבות שהכי מתאימה לי כאן.. גם אם לא משנים את כל העולם.. זה דבר שאני חושבת שלא היית פוגשת בנסיבות אחרות, וזה באמת מאיר לי את כל יום חמישי :) [למרות שהייתי שם רק פעמיים כן? חחחחח]
אז קצת מאירועי הזמן האחרון:
משום מה, השנה החליטה ממשלת איטליה שהיא רוצה להיכנס חזק בעניין הבטיחות, ומסתבר שהספרייה שלנו לא קיבלה אישור בטיחות. לפי ההגדרות שלהם, ספרייה יכולה להכיל גג 5 טון של ספרים.. טוב נו, נזרום.. הם ממש מפחדים כאן משריפות אז יש כל מיני כללים מדוייקים כאלה. שבוע שעבר גילינו שהספריה היקרה שלנו מכילה *12* טון של ספרים [זה בערך 30 אלף ספרים], משמע אנחנו צריכים להוציא מהספרייה 7 טון של ספרים ולמצוא להם מקום חדש [פח זבל ידידנו, או חדרים ברחבי הקולג']! וכך קרה שביום שני שעברה נאספנו כל אנשי הקולג', מורים ותלמידים, ובמשך שעה וחצי העברנו ספרים מהספרייה למחסן איחסון, למרתפים של 2 מגורים ולחדרים מוזרים בקולג'.. שמעו ששרשרת אנושית זה אחד המגניבים כשזה פועל! קיצר זה היה יום נורא משעשע, גילינו שיש לנו בסביבות ה1000 ספרים בסינית ורק 4 תלמידים בקולג' שדוברים סינית חחח
הייתה לי השבוע שיחה מאוד מעניינת עם חברה מברלין, שיחה על השואה. בשבועיים האחרונים הנושא של השואה התחבר קצת לשיעורי פילוסופיה, לא דיברנו על זה ישירות אלא הוא פשוט הביא לנו קטע מסרט שהראו בו עונש בתלייה של 30 "פושעי מלחמת העולם השנייה" [נאצים] והייתה שם איזה מעשה שהיה קשור לנושא שלמדנו. בקיצור, תהיתי לעצמי אם בשנים הקודמות שהוא הראה את הסרט היה תלמיד שהייתה לי דעה הפוכה [אנטישמי] וחשב שזה שגוי שתולים את הנאצים ולמעשה הפושע האמיתי בסרט הזה הוא האדם שביצע את עונש התלייה ובקיצור הציג דעה של אנטישמי. כששאלתי את המורה הוא אמר שהוא לא נחשף לתגובה כזאת, אבל האמת הוא מפחד לדעת אם היה לו תלמיד כזה בכיתה, כי הכל יכול לקרות. דיברנו על זה גם בשיעור, ובקבוצה שלי יש גם את התלמידה מברלין, וכל פעם שיש איזכור קטן של הנאצים הוא כאילו חצי מתנצל בפנייה בקטע שהוא לא רוצה להעליב אותה כי היא גרמנייה וכו'. יצא לי לדבר איתה על זה כמה פעמים, היא אמרה שזה נורא מעצבן אותה שהוא חצי מתנצל ורומז שנאצים לא היו אנשים רעים רק כדי לא להעליב אותה, כי בגרמניה יש חינוך חזק כנגד נאציזם ובושה גדולה על כל ההתרחשות של השואה. מסתבר שהם לומדים על השואה מכיתה א', ועד כיתה ו' הם צריכים לקרוא לפחות 6 ספרי שואה [מן הסתם אלה ספרים נורא כבדים נפשית]. חוץ מזה, מי שנושא את דגל גרמניה בגאווה נחשב נאצי, ונאצים לא מתקבלים אצלהם בחברה, בבתי ספר וכו'. עד היום הם חיים בבושה על המעשים האלה כי הם כעיקרון קשורים אליהם בדרך כזאת או אחרת [בסגנון סבא רבא, דוד של סבא וכו'] וזה לא כיף להבין שהמשפחה הרחוקה שלך לקחה חלק במעשים הנוראיים האלה.
זה נורא הפתיע אותי האמת. לא ידעתי שיש כל כך הרבה מודעות לשואה בגרמניה, ובכללי זה נשמע שזה ממש מלווה אותם בחיים שם כשבישראל כבר מרגיש שדי המשכנו הלאה. אנחנו הדור הצעיר לא חיים עם השואה בעורקים שלנו, אנחנו רק ניזונים מסיפורים של סבים וסבתות וספרים ושיעורים בבית ספר כשמגיע יום השואה וזוכרים את זה בראש. אצלהם יש אנשים מהדור הצעיר שרוצים לבוא לבקר בישראל ומרגישים שזה לא מהמקום שלהם בגלל שהם גרמנים, זה אומר שהם עדיין חיים עם זה.. זה די מעורר בי גאווה העובדה שגרמניה עומדת מאחורי המעשים שלה עד הסוף, שהיא שולחת כספים לניצולי שואה, שהיא מחנכת את התושבים שלה כנגד זה, שהיא מאפשרת לעולם לזכור את זה ומנסה להימנע מדברים כאלה בעתיד. אבל זה קצת מטריד כמה שהם חיים עם זה. אולי זה קצת מוגזם? או שאולי זה מה שצריך לעשות כדי שלא יחזור שנית?
ביום ראשון האחרון הייתה בטרייסטה תחרות שייט סירות או משהו בסגנון, אז היה פסיטבל שקשור לעניין בשבת-ראשון. הייתה שם תצוגה של כל הסירות במזח, ולאורך כל המזח היו המון דוכנים שמלאים בדברים לא קשורים לחיים- ניסו למכור שם חלונות, שואבי אבק ועוד כל מיני דברים לא מזוהים! בקיצור, אחד הדוכנים הציע לקולג' לשלוח מתנדבים בצהריים של שבת, לעזור להם למכור תפוחים [אני חושבת שהכסף הולך לנזקקים]. אז הלכתי עם הרוומייט שלי והסקנדייר שלה. כשהגענו לדוכן הם אמרו שהתפוחים נמכרו ממש מהר, אז הם פשוט נתנו לנו חבילה ממש גדולה של פלאיירים ובקשו מאיתנו לחלק. לקח לנו שעה וחצי לסיים את הכל, וזה כלל ללכת את כל המזח הלוך-חזור-הלוך-חזור! אבל היה חביב, חייכתי כל הזמן כדי שאנשים יראו שאני נחמדה יקחו פלאייר ובאיזה שהוא שלב הבנתי שהלחיים שלי ממש כואבות חחחח, אבל אני חילקתי יותר פלאיירים משתי הבנות האחרות, ווהוו!! כל האנשים היו מנומסים, כל אחד שלקח אמר תודה, וכל אחד שלא רצה אמר לא תודה, אני חושבת שבישראל היה לוקח לנו שלוש שעות לחלק את כל הפלאיירים ואז גם היינו מוצאים חצי על הרצפה [האיטלקים מנומסים, הם מחזיקים את כל הפלאיירים שהם מקבלים ביד ככה שלכל אחד שם היה חבילה של איזה 10 פלאיירים שונים.. אבל היי, לפחות אף אחד לא צריך לאסוף את הכל מהרצפה אחרי זה].
באחד האזורים שם של המזח היו שני אינדיאנים שבאו עם התחפושת והכל וניגנו על כלים מיוחדים כאלה [נשמע משהו בסגנון של חליל ומפוחית] וזה היה ממש יפה וייחודי, ישבנו באזור הזה איזה 10 דקות, נהנו מהפסקה קצרה ואחרי זה סיימנו את כל הפלאיירים ממש מהר :)
אחרי כל זה הלכנו לטייל קצת בטרייסטה, עלינו המון מדרגות כדי לראות כנסייה מבחוץ [בעיקרון זה היה נראה כמו בניין רגיל, רק עם דלתות מגניבות], ואז עוד הרבה מדרגות כדי לראות טירה [שממש לא נראית כמו טירה, זה כמו בניין עם לבני אבן ישנות שדי ברור שהוא עומד שם כבר הרבה זמן], ואז לבית כנסת היהודי [כשהגענו לא ממש נתנו לנו להתקרב כי לא נותנים למבקרים להיכנס לא בימי ראשון ודורשים לראות את הדרכון או משהו בתור הוכחה שאני יהודיה], ואז התחיל גשם אבל לרק לאחת [היינו שישה] הייתה מטרייה ורצינו ללכת לחנות תה שהייתה בכיוון השני של התחנת אוטובוס אז הסתובבנו עוד שעה וחצי נרטבים בגשם וקופאים מהרוח, ואז האוטובוס איחר לנו בעשרים דקות, וכשהגענו לדווינו היה טפטוף והרבה רוח שהקפיאה אותי לגמרי כי הייתי ספוגה מהגשם בטרייסטה.. שלוש שעות אחרי זה ישבתי במטבח של הבית שלי עם מישהי מדנמרק, ברלין, אנגליה וברבדוס והשוונו את החוקים המטומטמים שהיו לנו בבתי ספר הקודמים ומה היה אסור ללבוש ומה היה מותר ללבוש [אתם יודעים שהגדירו להם את צבע הגרביים שהם צריכים ללבוש בברבדוס?] אז לסיכום היה יום נהדר! :)
חחחחח וואו אני לא מאמינה שחפרתי כלכך הרבה על פלאיירים!! את מבינים, כל הדברים הקטנים והשטותיים האלה מרכיבים את הימים שלי.. אין שום דבר גדול, ענק, זוהר, נוצץ, מרהיב וכו'.. אנחנו פשוט מסתובבים בקבוצות קטנות של אנשים ממדינות שונות, מנסים להשתלב קצת בתרבות האיטלקית [:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
