אל תבקש במילותי,לשבור את שתיקתך.

" תגידי כי זה כמו מלכודת , לא צחקת כבר איזה חודש " 

אחרי השנה ללא ספק מרגישים אחרת , הכאב הופך למשהו נטרלי , פתאום אני מנסה לכתוב על משהו אחר , עדיין לא יוצא, אני תמיד כותבת אליך , עלייך ולך .

את יודעת, הוא בתילאנד עכשיו , הנכד שכ"כ אהבת והיית מסורה לו , והדאגות האין סופיות , שהכאב בטן כבר מנצח ומשתלט עלי , אני כזאת .. אני יודעת , דואגת מהכל פוחדת מהכל , הלוואי והייתי מנצחת והייתי קשה כמוך , ולא בוכה מכל דבר שלא צריך , הרי בשבעה נשבעתי להיות כמוך , נשבעתי שאני אבכה רק כשיש סיבה , ופתאום הכל גורם לי לבכות . 

אני יודעת שזה יותר מידי , ואני משתמשת בכם יותר מידי , אבל תשמורו על היקרים שלי .