אל תבקש במילותי,לשבור את שתיקתך.

איך כל מילה יכולה לגרום לי לבכות , כל דבר מכולם , לשמוע שיר שהוא אפילו לא מרגש , לשבת במכונית של מישהו רחוק מהלב ולבכות לו על החיים שלי , הרי אני לא כזאת ואף פעם לא הייתי אבל נמאס לי , נמאס לי להיות רחוקה , נמאס לי ממך , נמאס לי מהגעגוע שמציף אותי , את לא רואה שאני מסיימת כבר בה"ס ? את רואה שאני עוד מעט עולה על מדים ? המחשבה שאת לא איתי ואולי לא יודעת את כל זה מטריפה אותי , אני חושבת רק על זה כמו משוגעת , רוצה לספר לך ולצעוק לך שאני מתגעגעת אליך , מתחננת שתחזקי אותי בתקופה הכ"כ לא טובה הזאת , שאני כמעט ומוותרת על המבחנים שכיביכול יעצבו לי את החיים , על החבר , על החברות , על הכל .. אני לא מכירה את עצמי כזאת .. הייתי הולכת לפי השורה , ועכשיו , אני פשוט חסרת כוחות , ולא לומדת למבחנים ולא מגיעה לבית הספר, דיי .. זאת לא אני כבר .