אזרח ד. כתב:
"קודם כל, גם אצלי בבלוג, לא הסרתי לחלוטין את האחריות מהממשלה. נכון, גם לממשלה הנוכחית יש אחריות למצב. ועדיין, אני לא חושב שנכון להאשים את הממשלה במצבו של פרט זה או אחר (במקרה זה אותו משה סילמן). לפני 15 שנה, אודה שמה שעניין אותי הוא לא הדיור הציבורי וקצבאות הביטוח הלאומי, כי תודה לאל, לא באותה תקופה ולא כיום, לא הייתי בין אלו שנזקקו לדברים הללו, ובאותה תקופה הייתי בבית הספר התיכון כך שמה שעניין אותי באופן טבעי היה החיים שלי, כמו כל מתבגר טיפוסי. אבל אם הסכמנו שזה עיוות מתמשך, אני סבור שהממשלה מנסה לתקן אותו, אבל אי אפשר לתקן עוול שהצטבר במשך שנים בבת אחת.
מעבר לכך, בחרת, אולי מנוחיותך, להתעלם מהנקודה המרכזית בפוסט שלי והיא היחס התקשורתי למקרה זה ולמחאה הזאת בכלל. זה מה שבאמת מפריע לי, ואני טוען שאילו הייתה כאן ממשלה אחרת היחס של התקשורת היה שונה, ואולי אפילו מחאה כזאת לא הייתה קורית בכלל, ולטיעון הזה אני לא רואה כאן כל תגובה."
כמו שאמרתי, אני לא מאשימה את הממשלה, אבל אני שמה עליה אחריות.
גם אני לפני 15 שנה לא בדיוק הייתי בעלת מודעות פוליטית גבוהה אז אני קצת קוראת על זה עכשיו. בכלליות הייתה מגמה של הפרטה, דילול או החלשה של הרבה מהשרותים הסוציאלים במדינה, בין אם דרך שחיקה ובין ע"י קיצוצים אקטיבים.
אי אפשר שלא לתת "קרדיט" על חלק מהצעדים האלו לבינימין נתניהו, בין אם כראש ממשלה או כשר האוצר לאורך השנים האחרונות. הוא לא הגיע למפה הפוליטית אתמול והוא לא יכול לטעון ששום דבר לא באחריותו. היו ממשלות ימניות ב 20 שנה האחרונות ונתניהו בפרט והליכוד בכלל היו אגרסיבים בצעדים הקפיטליסטים בהם בחרו.
אני מעריכה את ראש הממשלה שיש לו אידיאולוגיה. אני מאמינה שהוא באמת קפיטליסטי ובוחר את הצעדים שלו מתוך אידיאולוגיה אמיתית ולא מתוך חוסר אכפתיות כזה או אחר. אבל אני חושבת שבמדינה כל כך קטנה אי אפשר לקיים שוק חופשי נוסח ארה"ב כי נוצרת ריכוזיות גבוהה מידי. אני חושבת שיש שיעור במקרו כלכלה שהוא פיספס או שהוא היה מפרק מונופולים וקרטלים ממזמן במקום לתת להם לפרוח כל כך הרבה שנים.
הבעיה היא שאני לא מסכימה איתך שהממשלה מנסה לתקן את העיוות מ-2 סיבות:
1. העיוות הוא החלשה של מדיניות רווחה. הממשלה הזאת קפיטליסטית והיא לא מעוניינת לבנות מדינת רווחה מסיבות אידיאולוגיות. מבחינתה החלשת הרווחה זה לא עיוות, אלא מה שהיא ניסתה להשיג. זה אחד הדברים שהעם צריך להתעקש עליהם כשהוא עומד בפני ראש ממשלה כל כך קפיטליסטית.
2. יש לך בעיית קבוצות לחץ. מה שקורה בממשלה בשנתיים האחרונות זה מה שקורה ב-20 שנה האחרונות - כניעה לקבוצות לחץ. קח לדוגמא את נושא הדיור הציבורי. בא דוח של ועדה שראש הממשלה הקים ואמר שיש לחדש את הדיור הציבורי לעניים ולהוריד את הסעיפים שמטיבים עם אוכלוסיות מסויימות. או במילים אחרות, טרכטנברג ציין בדוח (ובראיונות) שסעיף מיצוי כושר עבודה הוא חשוב ושאין לוותר עליו. אבל ביבי וויתר עליו. למה? אני לא חושבת שזה נבע מאידיאולוגיה כמו מסיטואציה קואליציונית. ברור שהסיטואציות הקואליציוניות האלו לא נולדו אתמול, אז למה פתאום מתלוננים לביבי על משהו שכולם עשו? כי אין ברירה. כי לאט לאט נגסו לך בשירותים חברתיים ובעקרונות של שיוויון שאם לא תצעק עכשיו, עוד 10 שנים לא יהיה מי שיצעק... יש חלקים במדינה שבאמת קורסים ואין להם עוד 10 שנים לחכות.
אז נפל על ביבי להיות ראש הממשלה בנקודת הזמן ההיסטורית שבה מעמד הביניים החליט שנמאס לו. הוא יכול לעשות צעדים כואבים שאולי יהפכו את הקואליציה ללא יציבה אבל יהיו מה שהמדינה באמת צריכה, והוא יכול להמשיך להגיד "אחרי המבול" ולהשאיר את זה לראש הממשלה הבא.
אני לא מעוניינת שראש הממשלה שלי יברח מהחלטות קשות ולכן אני מבקרת אותו.
לא בחרתי להתעלם מעיניין התקשרות "מנוחיותי" אלא כי אין לי הרבה מה להגיד. התקשורת בישראל מאוד מגמתית ולא אמינה וזה נכון כבר שנים. האם הכיסוי היה שונה אם הייתה ממשלה אחרת? אני לא כל כך בטוחה (אבל אני גם לא פוסלת). התקשורת הייתה מביעה את העמדה שלה לא משנה מי ראש הממשלה צורת ההצגה המגמתית והחד צדדית של החדשות זה לא דבר חדש לממשלה הזאתי, זה נכון כבר שנים. אולי זה נראה קיצוני יותר עכשיו, אבל הנסיבות כולן קיצוניות יותר ולא רק צורת הכיסוי של האירועים.
משהו מעניין שמישהו ציין לאחרונה - התקשורת מתייחסת למאבק השנה כ"קבוצת אנרכיסטים שמחפשים מהפכה אלימה" ולא בצורה כל כך אוהדת כמו שהיה שנה שעברה. אבל מתחת לפני השטח בבלוגים, פייסבוק, טוויטר וכו' אתה רואה שיח אחר שאף אחד לא מדווח עליו בחדשות. התקשורת בישראל הופכת את עצמה ללא רלוונטית עם הזמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
