סיפורים בהמשכים :)

אז אחרי התלב

טות ארוכה אם להשאיר את הסיפור פה או לא.. החלטתי שכן כי זה מה שכולכן רציתן.
אני מצפה שתגיבו יותר, אני יודעת בדיוק כמה בנות קוראות כי גם חלקכן כותבות לי בפייסבוק או במייל 'מתי את ממשיכה?' ואני מעדיפה שבמקום זה תגיבו פה! יותר תגובות שלכן יותר פרקים שלי.

אני יודעת שנעלמתי, ויש לי סיבה מוצדקת : לימודים, עומס, לחץ ומשפחה.
אז זה יגמר בקרוב (אני מקווה) אבל תדעו שכל יום אני נכנסת מהר לבלוג בודקת דברים ויוצאת, אני מצפה שתגיבו יותר  (הוא נסיכי ; ) )


וכמובן, שהפרק הזה באמת מוקדש לכל הבנות בדרום ובמרכז, תהיו חזקות! סמיילי חיבוק ופרח ממני ; )

 
פרק 11 -

מהפרק הקודם :

"כל הכבוד. את רואה? אנחנו נהייה צוות מעולה ביחד!" הוא אומר בהתלהבות מעושה ומחייך חיוך מתגרה ויפה. "את תשכחי שנפגשנו כאן עכשיו ותדבקי רק לדברים שלי." הוא אומר ורוכן אליי שנית, מנשק את לחיי ואז מביט בפעם האחרונה בעיניי ונעלם משם.

הבטתי מסביבי, האוזניות שירדו מאוזניי באורך פלא חזרו עכשיו למקומן ואני חזרתי לשבת במקום שתהיתי מדוע קמתי ממנו ומתי. נאנחתי כשאני מביטה מסביבי.
המורה הזה לא מתכוון להגיע!?

~

"נו, זה יהיה מושלם!"
"סת', רק התעוררתי. בחייך, תרד ממני! אבא שלך אמר שהוא יבדק את זה רק אתמול ואני בטוחה שהוא לא הספיק. וחוץ מזה, אני לא בטוחה שזה מתאים לי."
"למה?!" סת' אמר כשמבט עצוב נסוך על פניו.
"כי לא מתאים לי להיות בארוחה עמוסה בערפדים." מלמלתי, מנסה לא להיות מתוחה כשכל מה שעובר בראש שלי זה לא רק שזה לא מתאים לי, אלא שבשלב כלשהו אני מפחדת להפוך לחלק מהארוחה!
"נו, אני מבטיח ששום דבר רע לא יקרה. תשמעי לי, אני מבטיח לך! וטיפה לשנות שיגרת חיים. קייט למשל מחכה לנשף הזה ולארוחה הזאת בכל שנה."
"מה יש שם בכלל?" גיחכתי לעצמי.
"אוקיי, דבר ראשון. הבית שלהם ענקי. הוא בנוי כמו ארמון צרפתי עתיק." הוא הביע בהתלהבות אבל לאחר שנייה גיחך. "טוב, אני צוחק. ככה קייט מתארת את זה. אבל הוא באמת גדול ובנוי כמו ארמון צרפתי עתיק. בהתחלה כולם עומדים ומדברים בכניסה, יש שתייה ודברים כאלה, טיפה חטיפים. אחרי זה נכנסים לחדר עמוס באוכל ויושבים ואוכלים. ואוכל טוב, גורמה שאבא שלהם מתעקש לבחור בכל שנה בקונספט אחר. ואז אחרי הארוחה, יש ריקודים קלאסים שהמשפחה שלהם מתעקשת לשמר כל שנה. עוד מהזמן שהם חיו בתקופה הישנה בבריטניה, הם למדו את הריקודים הללו שם. משהו פשוט, צעדים פה ושם. ואני בטוח שתהיה מושלמת ותשתלבי שם טוב!" הוא ניסה להכניס בי התלהבות. אבל אני נאנחתי והנדתי קלות בראשי,
"סת'." מלמלתי, "אני בטוחה שיהיה לך טוב שם, אבל אני לא מוצאת את הדברים האלה בי." אמרתי, מסרקת את שערי ואז נשכבת במיטה שלי, מתחת לשמיכה הגדולה כאשר סת' נשכב לידי מעל השמיכה.
"אני בטוח שגם נשיג לך שמלה יפה. אנחנו נלך עם קייט מאיפה שהיא קונה את השמלות שלה."
"סת'." נאנחתי,
"והשמלה היא מתנה ממני, אני משלם עלייה!" הוא אמר. ממשיך להתווכח איתי ולקטוע אותי בדברי למרות שאני בטוח שלא אגיע. "זה עוד יומיים, ודי להתווכח!" הוא הפציר בי. מחייך אליי חיוך מושלם, "אנחנו נלך לקנות את השמלה מחר בבוקר ובנתיים תדברי עם אבא שלך לפני שאני אגיע, בבוקר." גלגלתי את עיניי, מפנה לו את גבי כשאני שוכבת על צידי.
"אתה סתם מתווכח. אני לא מתכוונת לבוא!"
"נדבר על זה בבוקר." הוא נשק על ראשי, "אבל תדברי איתו, תכיני אותו בנתיים." הוא חייך אליי ונעלם מן החדר שלי. משאיר את החלון פתוח ולאוויר הקריר להיכנס ולקרר אותי כ"כ שאני מוותרת על הרעיון לצאת מתחת לשמיכה החמה ולסגור את החלון ורק מתכווצת בתוכי לצורת עיגול וגוררת את השמיכה מעליי שתהייה סביבי הדוקה ותשמור אותי מפני הקור.

~

"אני מיד מגיע, אמילי." אבא קרא אל אמילי שכבר עשתה את דרכה אל האוטו ואני גלגלתי את עיניי בזמן שהוא התקרב אליי בחיוך גדול.
"למה אתה כ"כ מאושר?" הפטרתי,
"חשבתי על השיחה שאנחנו ננהל כשאני אחזור." הוא גיחך,
"שיחה?" הרמתי גבה אחת בתמיהה והעברתי את מבטי אליו. חוקרת את פניו המשועשעות.
"כן, עלייך ועל ס-"
"סת'!" קראתי כאשר הבטתי בו עומד מאחורי אבא. אבא מיהר להסתובב אליו בחיוך.
"הו, אתה כאן." הוא אמר ואני מיהרתי להיעמד לצידו. למנוע ממנו להביט באבי ובמבט המשועשע שעל פניו, אך בכישלון גמור.
"באתי לראות אם דיברת עם אביך." הוא הודה וחייך אלי חיוך מושלם, מוריד עכשיו את ראשו אליי.
"לדבר איתי?" אבא אמר בפליאה, מעביר את ידו על סנטרו בסקרנות ואז משלב את ידיו. מביט בי במבט חודר.
"כ-כן.." מלמלתי. מעבירה מבט זועף אל סת' שמלמל משהו כמו 'הו..' ואז מחזירה את המבט לאבי, אבל מוצאת את עצמי מחוסרת מילים.
למזלי סת' היה שם, והוא מיהר להסביר הכל : "כל שנה החברים של המשפחה שלי עורכים טקס ומן נשף כזה עם חברי המשפחה ועוד כמה אנשים. חשבתי שזה יהיה נחמד אם אני אקח את כריס איתי. אז באתי כדי לראות כי היא דיברה איתך ואתה אישרת זאת כדי שנוכל לצאת ולקנות לה שמלה." הוא משך בכתפיו.
"שמלה? כריס?" אבא אמר בתהייה ובהה בסת' ולאחר מכן בי. "מי את? לעזאזאל."
"זה חלק מהנוהל לבוא לשם עם שמלה." גלגלתי את עיניי, "אז זה דורש את זה."
"אני חושב שאת מנסה לעבוד עליי כאן איכשהו כדי ששניכם תעלמו לאנשהו." אבא הודה.
"אבא!" הזעפתי את פניי, "זה לא כך!"
אבא גיחך והושיט את ידו אל הארנק שהיה בכיסו האחורי, הוא הוציא את הארנק שלו ושלף משם כרטיס אשראי כסוף.
"הנה." הוא אמר, אך היד שלי שהתכוונה לקחת את כרטיס האשראי נחסמה על ידי סת'.
"לא, לא. אין צורך. אני מזמין אותך אל האירוע ולכן אני אשלם על המסיבה." סת' הביט בי.
"בשום פנים ואופן לא!" אבי אמר בכעס ואני הושטתי לקחת שוב את כרטי האשראי אך ידי ננהדפה שוב מסת'.
"מצטער, אדוני. לא אוכל לתת לך לשלם על זה. אנחנו נלך לחנות בעוד כמה דקות. קייט בדיוק מתארגנת-" הוא פנה אליי, "למה שלא תלכי להתארגן?" הוא חייך ואני הנהנתי, עולה לחדרי במעלה המדרגות. ממשיכה לשמוע את אבי מתווכח עם סת' על כך שהוא רוצה לשלם על השמלה ולא סת' אמור לשלם אותה. אבל סת' מחא בכל כוחו ואני כבר נכנסתי אל החדר ולא יכולתי לשמוע את המשך הוויכוח.
ירדתי למטה, לבושה בבגדים הרגילים שלי וצופה בסת' יושב בשולחן האוכל הקטן אצלנו במטבח עם כוס מיץ גדולה וקרה.
"איפה אבא שלי?" שאלתי, מביטה מסביב.
סת' משך בכתפיו וחייך חיוך ניצחון. "הוא וויתר לי, אני עקשן. הוא הלך לעבודה ומלמל משהו על זה שהוא כבר ידאג שהכסף יחזור אליי. אבל כסף זה לא בעיה, את צריכה לגרום לאביך להבין זאת." הוא אמר, מניד בראשו ואז מתרומם ואוחז בידי. "קייט מחכה בחוץ, במכונית."
"שנייה, תתן לי לקחת את התיק שלי." אמרתי, נכנסת לחדר בפינת המסדרון ומוציאה את התיק בו הכסף שלי היה מונח בפנים, פלאפון ועוד כמה דברים חסרי משמעות ביחד עם כמה מסטיקים ישנים חדשים וזרוקים.
"בואי." הוא חייך ושנינו יצאנו מחוץ לבית, ממשיכים אל מכונית הספורט שחיכתה מחוץ לביתי ישר אחרי שנעלתי את הבית. סת' פתח את דלת הספסל האחורי בפניי וחייך חיוך מדהים בזמן שנכנסתי פנימה והוא אחריי.
"היי כריס!" קייט אמרה, מחייכת אליי חיוך נחמד.
טוב, אני לא אשקר, כן? החיוך שלה באמת היה נחמד אבל יכולתי לראות בעיניה כשהביטה בי דרך המראה כי אני לא ממש מוצאת חן בעיניה והיא לא בעד הקשר שלי ושל סת'. מעניין אם זה כך אצל כל המשפחה של סת'.
ואם כן, אז מה יקרה עכשיו? אחרי הארוחה והנשף הזה?

 

טוב, אני מקווה שאהבתן את הפרקקקקק, אל תשכחו 

להגיבבבבב

אני הלכתי לישון, יש לי מחר שעת אפס : O
לילה טוב!! 

ולפני שאני אשכח.
זיו איטח, אם את קוראת את זה.. יש לי משהו להבהיר לך. עבדתי על הסיפור הזה משהו כמו שנה וחצי. זה כמו מפעל חיים בשבילי. לבוא ולעשות העתק הדבק ולפרסם את זה בפייסבוק תחת השם שלך וקרדיט בשבילך זה הדבר הכי שפל שבנאדם יכול לעשות. 
תודה רבה לך על שהרסת לי את המצב רוח באותו השבוע, באמת, תודה.
את צריכה להתביישת בעצמך. 
אני מקווה שאת יושבת בבית שלך ומלאה ברגשות אשם וחרטה. זה מה שמגיע לך.
המשך חיים נעימים באמת -,-   .