סיפורים בהמשכים :)

סורי על האיחור הקטנטן, לא יקרה יותר :)
אל תשכחו להגיב בנות, זה חשוב לי!

פרק 12 -

מהפרק הקודם :

"בואי." הוא חייך ושנינו יצאנו מחוץ לבית, ממשיכים אל מכונית הספורט
שחיכתה מחוץ לביתי ישר אחרי שנעלתי את הבית. סת' פתח את דלת הספסל האחורי בפניי
וחייך חיוך מדהים בזמן שנכנסתי פנימה והוא אחריי.
"היי כריס!" קייט אמרה, מחייכת אליי חיוך נחמד.
טוב, אני לא אשקר, כן? החיוך שלה באמת היה נחמד אבל יכולתי לראות בעיניה כשהביטה
בי דרך המראה כי אני לא ממש מוצאת חן בעיניה והיא לא בעד הקשר שלי ושל סת'. מעניין
אם זה כך אצל כל המשפחה של סת'.
ואם כן, אז מה יקרה עכשיו? אחרי הארוחה והנשף הזה?

~


"אני בעד אדום." המוכרת הסתובבה אליי בחיוך ענקי ופנים מנותחת בכל
בוטוקס אפשרי.
"א- אני לא יודעת.." מלמלתי באנחה. מביטה סביב בכל השמלות המפוארות
והיפות. סת' ביטל את דבריי בהנפת יד קלה.
"תביאי לה את השמלה האדומה, אני אהבתי אותה.." הוא אמר והלך משם אל עבר
אגף הגברים בשביל לבחור לעצמו חליפה. נאנחתי והעברתי את מבטי אל המוכרת שהסתובבה
עם הישבן האוור מנותח שלה (אם אני יכולה להוסיף) והוציאה שמלה אדומה שנראתה
יוקרתית במיוחד.
"תלבשי אותה." היא הניחה אותה בן ידיי וברגע שעמדתי לפתוח אותה כדי
להביט בה במילואה היא הניחה את ידה עליה ומנעה ממני לעשות זאת. היא ביטלה את
פעולותיי בנידת ראש ודחפה אותי אל עבר אחד התאים.
נאלצתי לפשוט את בגדיי וללבוש מעליי את השמלה הארוכה והאדומה. לאחר דקות ארוכות
מלאות מאבקים נכנסתי אל השמלה ויצאתי החוצה. גוררת את עצמי אל המראה. נחשפת למראה
שלי עם השיער המפוזר שהסתרך לאורך גבי וחסם למראה העין את הגב החשוף שהשמלה יצרה.
חגורת קטיפה אדומה שהייתה קשורה לשמלה התחברה מאחורי גבי מתחת לחזה שלי. גורמת
למחשוף להיראות טיפה עמוק יותר.
"איך זה?" שאלתי, מסתובבת אל סת' שנעץ בי את מבטו. "לא..
אהבת?" לאחר דקה ארוכה בה הוא לא ענה.
"ז-" הוא החל להגיד אך המוכרת שעטה לעברנו ודחפה לידיי ארנק אדום
ונעליים יפות תואמות לשמלה קטעה אותו. היא הורתה לי לנעול לרגליי את נעלי העקב
הגבוהות ואני נאלצתי לעשות זאת. מהרהרת מתי הייתה הפעם האחרונה בה לבשתי לגופי
שמלה כה חושפנית ונעלי עקב כאלו גבוהות. אך לא ראו את נעלי העקב בכלל והשמלה עוד
השתרכה מעט על הרצפה.
נעמדתי, מביטה בסת' כאשר אותה מוכרת הגישה לו מפית אדומה קטנה שתואמת את השמלה
שלי. הוא הכניס אותה לכיס של החליפה שלו והרים את מבטו אליי.
הוא עצם את עיניו לשנייה ואז פתח אותן. "זה יפהפייה." הוא חייך והתקרב
אליי. משלב את הידיים שלנו ביחד ומסובב אותי אל המראה.
"אנחנו נהיה הזוג הכי יפה שם." הוא חייך וסובב אותי אליו, נושק על
שפתיי.
כחכוך ברור ומובהק שהיה לעברנו נשמע לידנו ואני וסת' מיהרנו ללכת אחורה. הוא גלגל
את עיניו ואני מיהרתי להניח את ידי על הלחיים שלי שהפכו אדומות.
"אל תיקחי את זה אישית." קייט מלמלה, מחייכת אליי, "זה פשוט לא כזה
כיף לראות את אחיך הקטן מתמזמז מול העיניים שלך." היא גלגלה את עיניה ואני
הנהנתי, מסתירה את לחיי ומקווה שברגע שאוריד את ידיי הן כבר לא יהיו כאלה אדומות.
"מה אתם אומרים?" היא שאלה והסתובבה במקומה, חושפת את רגליה היפות
והבהירות ועומדת לאחר מכן במקומה, זקופה ומחויכת. חושפת בפנינו את השמלה הכחולה
והנפלאה שהיא לבשה ביחד עם נעלי העקב הגבוהות.
"זה יפה." הודיתי, מחייכת אליה ומורידה לאט את ידיי. "היא
מהממת."
היא חייכה והנהנה, מסתובבת אל המוכרת. "אנחנו לוקחים את החליפה, ושתי השמלות
והנעליים." המוכרת הנהנה,
"זה יצא ש-" סת' הרים את ידו, קוטע אותי.
"זה בסדר, זה לא משנה כמה זה יוצא." הוא גיחך והביט בי, מדביק עוד נשיקה
לשפתי ואז הולך בחזרה לאחד התאים כדי להוריד מעליו את החליפה. עשיתי את אותו הדבר
ומיד לאחר מכן אני וסת' נגררנו ביחד עם קייט אל מכון לעיצוב שיער.

~

הדלת נפתחה בפניי ואבא פער את פיו בתדהמה.
"זוז, נו." גלגלתי את עיניי, דוחפת אותו מעט ונכנסת אל הבית, נותנת לו
לסגור את החדר ולהיגרר אחרי.
"ג'סטין!" אבא צעק, גורם לג'סטין לקום מהסלון באנחה ולהביט בו,
"מה?" הוא שאל והעביר את מבטו אליי לאחר שנייה, מכווץ את עיניו לאחר
שנייה ואז פוקח אותן.
"כריס?" הוא שאל, מעביר את מבטו על גופי ועל השקית שאחזתי בידי.
"אוי, די כבר!"
"הבחור הזה ממש משנה אותך, אה?" אבא שאל, מעביר את שערו בשיער שסודר עם
הרבה קרם והשקעה וגרם לתלתלים הטבעיים שלי להראות כ"כ בריאים ובוהקים כרגע.
גלגלתי את עיניי, "זה בשביל הארוחה הזו." ג'סטין התקרב אלינו, חוטף את
השקית מידי ומשליך אותה על הרצפה לאחר שהוא מוציא את הנעליים ואת השמלה.
"ג'סטין!" רטנתי, מרימה את השקית וחוטפת את השמלה מידיו לאחר שהוא הביט
בה והראה לאבי.
"תהני, אחותי." הוא קרץ וחזר אל הסלון. גלגלתי את עיניי והסתובבתי אל
אבא.
"זה עוד שעה, אני עולה להתארגן." מלמלתי, נעלמת במעלה המדרגות אל החדר
שלי.



"ואוו. כריס מהממת עם השמלה הזאת!" קייט אמרה ברגע שנכנסנו הביתה.
"כן!" אמרתי, מחייך לעברה, "אבל היא מהממת גם בלי זה."
"סת'." היא אמרה ונעצרה במקומה, נוגעת בידי בקלות.
"מה קרה?" גיחכתי, מביט קדימה, לאן שקייט הביטה. "מה אתה עושה
פה?!" מיהרתי להתנפל על קווין שעמד בסלון מול המשפחה שלי, מצמיד אותו לקיר
בחוזקה.
"האיי! האי!" הוא גיחך, מרחיק אותי ממנו ומסדר את החולצה שקימטתי לו.
אבא הניח את ידו על הכתף שלי, מונע ממני להתנפל עליו שנית.
"אני בסך הכל באתי לדבר, לא הזקתי לאף אחד, רואה?" הוא שאל והציג בידו
את בני משפחתי שעמדו והסתכלו עלינו. התנשפתי בכבדות,
"חשבתי שאמרתי לך לעוף מכאן!" נהמה נפלטה מפי, קווין גיחך לשנייה אך ישר
לאחר מכן מיהר להוריד את החיוך ולהעמיד פנים רציניות לחלוטין.
"אני בסך הכל באתי לפתוח דך חדש. שנים על שנים של רדיפה ואני לא מבין מדוע
אני עושה זאת, בזבוז זמן מוחלט. באמת סת', איני רוצה לפגוע בך או במשפחתך
עוד." הוא אמר לי ומיד אחר כך העביר את מבטו אל אבי, "אני מקווה שתחמול
על כל המעשים הרעים שעשיתי. אני מצטער לגמרי, והנה- דף חדש." הוא הושיט את
ידו אל עבר אבי שהנהן והיסס לשנייה, אבל לבסוף שלח את ידו אליו ולחץ אותה.
"מה?!" אמרתי, משתחרר מאחיזתו של אבי בכתפי ומתרחק ממנו צעד אחד.
"אתה לא באמת נופל לזה, נכון?!"
"סת'!" אמא נזפה בי, "הוא בסך הכל מציע דף חדש ונקי, אין סיבה
לשפוט בנאדם על טעויות מן עברו כשכל החיים לפניך. לא נוכל לחיות בשנאה לנצח."
"היא צודקת, סת'." אבי הסתובב אליי, "אנחנו פותחים דף חדש עם קווין
שכמובן לא התרחק מכאן כי זהו ביתו, וזה הכל."

~

"כריס!" קריאה נשמעה מלמטה.
"ג'סטין.." רטנתי בלחישה, מביטה במראה ומורחת שוב לאורך עצמות הלחיים
שלי את הסומק החום.
כמו הנעליים, השמלה והתסרוקות האיפור היה גם משהו מן העבר הרחוק והנשכח ונשחק שלי.
"זה סת'!"
"תגיד לו שיעלה." קראתי, עברו בדיוק 30 שניות וכבר סת' ישב על המיטה
בחדר שלי, מביטה בי מתאפרת, עושה את הנגיעות האחרונות.
"את מושלמת." הוא חייך ברגע שהסתובבתי אליו, מסודרת. חיוך מילא את
הלחיים שלי,
"גם אתה."
"אני יודע." הוא גיחך, מצמיד אותי אליו ונושק לשפתיי. "שנלך?"
"ברור." חייכתי, לוקחת את הארנק שחיכה על שידת האיפור ויורדת ביחד איתו
במדרגות.
הרגע המביך היה כשאבא חיכה בקצה המדרגות והביט בשנינו בפליאה, מכוון לאחר שנייה את
מבטו אל הידיים השלובות שלנו.
"את יודעת," הוא גיחך, "הייתי בטוח שתשימי איזה ג'קט על השמלה."
הוא אמר במטרה לעקוץ וחייך חיוך מתגרה אבל מיהר לגחך.
"אבא, די." סיננתי ואחזתי בחוזקה בידו של סת', גורמת לו ללכת במהירות
יותר לכיוון הדלת אחריי.
"לקחת כסף? פלאפון? כל מה שאת צריכה?" אבא שאל והזדחל אחרינו,
"כן. כן. הכל. אני אחזור מאוחר, ביי!" אמרתי, דוחפת את סת' בעדינות מחוץ
לדלת ומתכוונת לסגור את הדלת אבל אבא הניח את רגלו שם ואני נאנחתי, הוא הבט בסת'
במבט חודר,
"אני לא יודע מה אתה ומה עשית.. אבל.. הרבה זמן לא ראיתי את כריס ככה."
הוא אמר ואני הפכתי סמוקה וגלגלתי את עיניי,
"ביי, אבא." חייכתי במבוכה, נותנת לו להוציא את רגלו וסוגרת את הדלת.
"את חייבת להיות נחמדה יותר אליו." הוא אמר, מוציא מפתחות מכונית מן
הכיס שלו וצועד ביחד איתי אל המכונית ספורט שלו שחיכתה בחוץ.
"לא רוצה." סיננתי, "ובבקשה אל תתחיל לדבר על זה עכשיו ולפתח שיחת
חולין!" אמרתי בקול תחנונים, הוא צחק ופתח את הדלת , נותן לי להכניס פנימה
במושב שליד הנהג, הוא סגר את הדלת והופיע לאחר קול טריקת דלת בצד הנהג במהירות.
"לא עכשיו," הוא אמר, "אבל בקרוב."
"תודה באמת," סיננתי, מביטה בו מתניע את המכונית ומתחיל לנסוע במהירות.
"על לא דבר." הוא חייך, ממשיך להתרכז בכביש ובדרך המוזרה בה נהגנו כחצי
שעה עד שהגענו לשכונת יוקרה ענקית. אבל נראה כאילו ביתם של המשפחה אליה הגענו היה
השיא.  
ארמון גדול בנוי בצורה צרפתית ועתיקה בדיוק כמו שסת' אמר. ושלא תטעו, הבית היה
מושלם עוד יותר מבפנים והיה בנוי ונראה בצורה עתיקה ומהממת, האדם שפתח בפנינו את
הדלת היה לבוש בחליפה שחורה והיה נראה כמו מישהו שעבד שם במטרה לשרת את אנשי הבית.
הוא הוביל אותנו דרך חדר אולם ענקי אל תוך חדר גדול אחר בו כולם עמדו, דיברו וטעמו
כל מיני דברים מעגלות עומדות.
"סת'." לחשתי, מיד לאחר שכל המבטים הופנו אליי ברגע שנכנסנו אל האולם.
אך בתוך רגע משהו יצא מתוך כל האנשים והרים את ידו כאות לכך שיפסיקו לנעוץ מבטים,
הוא התקרב אלינו במהירות ומיהר להושיט את ידו אל סת' וללחוץ אותה.
"סת'! איש צעיר, המון זמן עבר מאז שהתראינו בפעם האחרונה!"
"כן! המון." סת' צחק ולחץ את ידו בכוח.
"ומי הנערה אם יורשה לי לשאול?" הוא חייך אליי והרים את ידו לכיוון
המלצר שעבר לידנו, והוא בתגובה מיהר להתקרב אלינו עם המגש שישב יציב על ידו. אותו
אדם- לא, סליחה, ערפד, הרים מן המגש שלוש כוסות. הוא השאיר אחת אצלו והגיש אחת
לסת' ולי. שתי כוסות יין גבוהות וצרות בעלות משקה צלול וצהבהב שהיה טעים ומתוק.
"זו כריס. תכירי כריס, אלכסנדר." סת' אמר והחווה בידו לעברו. הורדתי את
ראשי לאות שלום ומיהרתי לחייך,
"נעים להכיר."
"נעים מאוד," הוא חייך לעברי, "בואי, תתני לי להכיר לך את אשתי
והילדים שלנו. זה חשוב נורא לאחר ששמענו עלייך כל כך הרבה." הוא אמר וסימן לי
עם ראשו בתנועה קלה לבוא אחריו. ואני עשיתי זאת, אבל לא לפני שנעצתי את מבטי בסת',
מבט לוטש ומאיים 'שמעו עליי הרבה?'
סת' גיחך, זה ברור למדי שהוא שמע את זה בראשו. הוא המשיך להתקדם אחרינו ואני
המשכתי להביט ולהכיר את ילדיו ואשתו של אלכסנדר ושם כבר ישבנו עם כל המשפחה של סת'
והמשפחה של אלכסנדר וכמה מכרים קרובים בשולחן גדול בו היו מנות גדולות וטעימות
כ"כ.

~

"סת'." צחקקתי כאשר הוא הצמיד אותי אליו ונשק לשפתיי בתשוקה מול כולם
כאשר רקדנו. "אני הולכת להביט במראה שאני מסודרת." המשכתי לגחך כשהוא
עבר לנשק את צווארי בתאווה מרובה.
"בסדר." הוא צחק ונתן לי ללכת, "אני אהיה שם. בבר." הוא הצביע
בחיפזון על הבר שהיה שם ואני הנהנתי, נותנת לו ללכת והולכת גם אני.
נכנסתי אל התא בשירותים והבטתי במראה שהייתה שם, ומיד לאחר מכן פתחתי את הדלת
ויצאתי. אבל צרחה נפלטה מהפה שלי ומיהרתי לקפוץ אחורה במקומי למראהו של קווין.
"סיימת?" הוא שאל כאשר הפסקתי לצרוח והצרחה הפכה להתנשמויות כבדות.
"יופי." הוא אמר שנית לאחר שלא עניתי, מתקרב אליי צעד אחד ומושך אותי
אליו.
"האם דיברת כבר עם סת'?"
"לא.. לא הספקתי." לחשתי, מביטה בתוך עיניו שסימנו לי כ"כ להביט
בהם.
"יופי, אז אני רוצה שתדברי איתו היום, עכשיו! כי אני דיברתי איתו כאשר הוא
חזר מהיציאה הקטנה שלו איתך." הוא העביר את ידו על הלחי שלי. מחייך חיוך
מתגרה,
"בהצלחה לך." הוא אמר לאחר ששחרר את ידי, נותן לי לעבור. "וזכרי,
עלייך לגרום לו להאמין בזה. אם לא.." הוא מלמל, קוטע את עצמו ורק מצקצק
בלשונו ומיד לאחר מכן נעלם משם.
סת' לא סיפר לי שקווין ביקר אותו, הוא לא סיפר לי שהם דיברו.
"היי," מלמלתי כאשר התיישבתי ליד סת' בבר בו הוא אמר לי שיחכה לי.
"היי." הוא מיהר להסתובב אליי ולהציג בפניי את כוס השתייה החריפה שהוא
שתה.
"אני מבינה ששתייה לא משפיעה על ערפדים."
"היא משפיעה," הוא קרץ לעברי ואני מיהרתי לחטוף את הכוס מידו. אך הוא
לקח אותה חזרה, "אחרי זמן רב משל בני אדם." הוא הסביר וסיים את הכוס
בלגימה אחת, מניח אותה על השולחן בכוח ואז אוחז בידי ומושך אותי אליו, "בואי
נצא טיפה החוצה."
"ברור." הנהנתי. זה יהיה זמן טוב לדבר איתו.

"נו, את נהנת?" סת' שאל, מושך אותי אליו ומניח את הראש שלי על החזה שלו
בעת שאנחנו יושבים על הספסל. המעיל של סת' עוטף אותי ואנחנו מביטים באגמון הקטן עם
הברווזים שהיה בגינת הארמון המפואר.
"כן." חייכתי לעברו, "אבל-" התרוממתי לאחר שנייה, "אני
צריכה לדבר איתך על משהו.."
"מה קרה?" הוא שאל בדאגה, מלטף את פניי,
"על קווין." לחשתי, "הוא פגש אותי במקרה לפני יומיים."
"מה?!" סת' התפרץ עליי, "מה הוא עשה לך?! הוא פגע בך?!" הוא
העביר את מבטו על גופי, מחפש אחר חבלות.
"לא, מה פתאום!" קראתי, "הוא התנצל. הוא התנצל באמת, יכולתי לראות
עליו שהוא מתכוון לזה."
"שטויות, קווין לא מתכוון לדברים אלה, לא קווין הזה." הוא הפטיר,
"סת', הוא היה אמיתי. ורציני. היית צריך לראות את הפנים שלו! והוא רצה דף
חדש, ואני לא יודעת מה איתך- אני מאמינה לו."
"לא, לא! את לא מתקרבת אליו, כריס!"
"סת' אל תשפוט אותו בגלל טעויות קטנות שהוא עשה, מה שחשוב זה שהוא מצטער על
זה!"
"כריס." הוא גנח בעצבים, "תפסיקי לנסות להגן עליו, בסדר? הוא עשה
את התרגיל הזה לי ולמשפחה שלי אתמול. כולם נפלו בזה, תגידי לי שאת לא!"
"הוא היה אצלך?"
"לצערי כן." הוא נאנח, מבעיר את מבטו אליי ותובע בי את עיניו.
הנדתי בראשי, "מצטערת סת', אני חושבת שאתה פשוט לא מספיק פתוח כדי לשמוע
צדדים אחרים. אבל אני מאמינה לו." הוא נאנח, מניד בראשו, "תתן לו
הזדמנות! הזדמנות אחת, בשבילי!" דרשתי, נועצת בו את עיניי.  הוא הביט בי בחזרה, אך לאחר קרב מבטים קצר הוא
השפיל את ראשו.
גיחכתי, מושכת אותו אליי בחוזקה, "את נוראית!"
"תודה." צחקתי, נושקת ללחיו.
"מרוצה?"
"מאוד!"

~

"טוב, אז.. אני מנחש שזהו." סת' חייך לעברי, רוכן אליי עוד ועוד.
"כן." חייכתי, עוטפת את צווארו בידיי, "היה כיף היום."
הודיתי. הוא הרים את ידיו אל לחיי,
"את רואה מה זה חיוך אמיתי?! בדיוק כמו בתמונה שלך שנמצאת במגירה שליד
המיטה!"
"המה שלי?!" התפרצתי, דוחפת אותו ממני.
"התמונה הזו עם אמא שלך, אני מנחש, זו שהחבאת במגירה שליד המיטה."
"הסתכלת במגירה?!"
"כן." הוא צחק, "יש לך חזיו-"
"אף מילה!" קטעתי אותו, פותחת את דלת ביתי ומתכוונת להיכנס פנימה, אך
הוא משך אותי אליו והצמיד את שפתיו אלי,
"עכשיו את יכולה ללכת." הוא גיחך, ונעלם משם. וגם אני, מיהרתי להיכנס אל
הבית שלי, להוריד את העקבים ולמהר לחדר שלי.
מול המראה, במראה הזה של התלתלים שהשתרכו בצורה יפה על אורך גבי, על האיפור העדין
שעיטר את פניי, השמלה האדומה והחושפנית ונעלי העקב שלבשתי לא מזמן והיו בין ידיי
נראיתי כמו כריס הישנה.
בדיוק כמו כריס של פעם.
ומה שעוד יותר גרם לזה להראות כך, היה החיוך שהיה פרוס על פניי וסירב לרדת.

לבסוף האיפור הושל ממני וגם השמלה, השיער נאסף ואני
נשכבתי על המיטה, מושיטה את היד שלי אל המגירה בשידת הלילה ליד המיטה ושולפת את
התמונה שהייתה טמונה היטב בין כל הדברים שם. התמונה שלי מלפני שנתיים, מחובקת עם
אמא, ביחד עם מדי המעודדת שלי והפונפונים שאחד אני מחזיקה ואחד אמא. אני זוכרת את
הלילה הזה היטב.
כל העיירה הגיעה כדי לצפות במשחק הגדול שהיה לקבוצת הפוטבול שלנו בבית הספר לבין
העיירה שלידנו, אנחנו עודדנו בכל הכוח וכמובן שגם ניצחנו! אבל עם כמה שהלילה הזה
היה שמח, זה היה אותו לילה בו נפרדתי מן החבר שלי, ג'יידן. אך הוא עזב לאחר שבוע
ולא ראיתי אותו יותר.
החיוך שהעיטר את פניי היה גדול יותר מהחיוך שהיה על פניי לפני רגע. אך גם החיוך
הזה היה אמיתי וטוב.
כריס.. כריס הישנה.

~

"איך היה אתמול עם סת'?" אבא שאל כאשר נכנס הביתה, מביט בי יושבת מול
הטלוויזיה ומתיישב לידי כשהוא קורא לאמילי לבוא איתו לסלון גם.
גלגלתי את עיני, מעבירה את מבטי אליו, "מה זה משנה לך בכלל?"
"כריס!" הוא נזף בי,
"כיף."
"זה הכל?"
"כן." אמרתי, מרימה את השלט לידי ומעבירה ערוץ. הוא חטף את השלט מידי,
מכבה את הטלוויזיה, "מה!?"
"יש לך עוד חצי שעה לימודים, לכי תתלבשי. אני אקפיץ אותך."
"לא צריך," גנחתי בעצבים, קמה מן הספה ועולה לחדרי. "אתה יכול
להישאר פה עם אמילי שלך." פלטתי את שמה בזלזול, גורמת לשניהם להיאנח.
פתחתי את הדלת, כבר לא קופצת למראהו של סת' שישב על המיטה שלי, מחכה לי. הוא נעמד
כשראה אותי ומיהר לעטוף בין ידיו,
"תפסיקי כבר לכעוס עליו." הוא נזף בי גם,
"אל תתחיל גם אתה," נאנחתי, "הוא נמאס עליי. היא נמאסה עליי. שניהם
נמאסו עליי!" אמרתי, הולכת לכיוון הארון, שולפת בגדים ונכנסת אל המקלחת.
"ואני צריכה ללכת עכשיו גם לשיעור."
"הייתי רוצה לקחת אותך, אבל אבא שלי אמר שהוא רוצה שאני אחזור הביתה."
הוא גנח בעצבים, "ארוחת צהריים משפחתית, לפי הדברים של אמא."
פתחתי את הדלת, מגחכת. "זה חשוב." חייכתי, נושקת לשפתיו ואז מתרחקת,
"אני הולכת, תהנה." אמרתי, מחכה שהוא יעלם מחדרי ויוצאת מן הבית גם אני,
מתעלמת לגמרי מן קריאותיו של אבא.

~

"איך הייתה השיחה עם סת' אתמול?" קול מוכר נשמע לידי ואני העברתי את
מבטי אל קווין שהחל ללכת לידי בקצב שלי,
"טוב." חייכתי לעברו, "אמרתי לו שיתן לך הזדמנות והוא הסכים!"
"מעולה.." חיוך מרוצה עלה על פניו והוא סרק אותי במבטו לכמה שניות ואז
פתח את פיו. "את יודעת, כשפחדת ממני, היה הרבה יותר מצחיק איתך." הוא
גיחך ואני העברתי בו מבט תוהה.
"אבל.. אמרת לי לא לפחד, אמרת לי שאנחנו ידידים טובים." לחשתי בבלבול,
"אני כ"כ רוצה להגיד לך שתשכחי מזה." הוא אמר ונעצר מול בית הספר
שלי, "חבל שאני צריך אותך." הוא נאנח, מניד בראשו, "אני צריך
שתארגני פגישה. שלושתנו. אני, את וסת'. אנחנו נסדר את העניינים בנינו, בסדר?"
הוא שאל ואני משכתי בכתפיי והנהנתי, מביטה במורה שהחל להתקדם אל מבנה בית הספר
ובטח יהיה בעוד כשתי דקות בכיתת הלימודים.
"אני צריכה ללכת.." לחשתי,
"תעשי שזה יהיה מהיר, אני צריך את הכל מהר!" הוא אמר במעין נזיפה ואני
הנדתי בראשי,
"אני עושה כל מה שאני יכולה."
"תנסי חזק יותר!" הוא אמר, "אני צריך את זה לימים הקרובים."
הוא אמר, לא משאיר לי מקום לדבר ונעלם משם. 

אני מקווה שאהבתן את הפרק למרות שהוא היה משעמם ממש, הפרקים המותחים מתקרבים יותר!
לא לשכוח להגיב.

נ.ב -
תודה לכל הבנות שהביעו תמיכה עם מה שקרה עם זיו איטח  

ובנוסף, אלוהים? זה יהיה בקשה גדולה מדי לבית כזה משלי? :)

לא לשכוח להגיב!!