| 12/2012
התצלות + פרק 13 -
אני מצטערת על זה שאני לא מעלה הרבה פרקים ולא מעלה אותם בזמן.
עומס, עומס, עומס.
טוב, זה התירוץ היחידי שלי... אני מקווה שתסלחו ושהתגובות יעלו כי אין בכלל תגובות והיו פעם איזה 20 קוראות וכולן נעלמו.. זה לא יפה מספיק או טוב מספיק? : |
תגידו לי מה לשפר!
פרק 13 -
מהפרק הקודם :
"אני צריך שתארגני פגישה. שלושתינו. אני, את וסת'. אנחנו נסדר את העניינים
בנינו, בסדר?" הוא שאל ואני משכתי בכתפיי והנהנתי, מביטה במורה שהחל להתקדם
אל מבנה בית הספר ובטח יהיה בעוד כשתי דקות בכיתת הלימודים.
"אני צריכה ללכת.." לחשתי,
"תעשי שזה יהיה מהיר, אני צריך את הכל מהר!" הוא אמר במעין נזיפה ואני
הנדתי בראשי,
"אני עושה כל מה שאני יכולה."
"תנסי חזק יותר!" הוא אמר, "אני צריך את זה לימים הקרובים."
הוא אמר, לא משאיר לי מקום לדבר ונעלם משם.
~
"סת', אמרתי לך כבר. אתה עצבני יותר מדי, תעשה לעצמך מדיטציה או משהו."
צחקקתי אחרי שנייה, גומרת ללבוש את הג'קט ולוקחת את התיק שלי מפינת החדר.
"שנלך?" שאלתי, מביטה בו. הוא הניד בראשו ונעמד, מצמיד את ראשו אל
צווארי,
"אני אוהב את הבושם הזה." הוא לחש ונשק לצווארי, גורם לצמרמורת עזה
לעבור בגופי ולי לנוע במקומי,
"סת'." צחקקתי, מרחיקה אותו ממני כשחיוך שובב נפרס על פניו ובעיניו זיק
של שובבות.
"בוא נלך," חייכתי. הוא גלגל את עיניו ותפס בידי, יורד איתי במדרגות
ושנינו יוצאים ביחד מן ביתי היישר אל המכונית שלו ומשם נוסעים אל עבר בית הקולנוע
הקטן והיחידי שהיה בעיירה שלנו.
אני וסת' ישבנו במכונית הספורט שלו והיוקרתית ובדיוק הוא דומם את המנוע כשמכונית
ספורט יוקרתית ושחורה נכנסה בחנייה לידנו והמנוע שלה דמם. הדלת נפתחה וממנה יצא
קווין, סוגר אחריו את הדלת ונשען על המכונית, מחכה ששנינו נצא.
"אני לא מאמין שאני עושה את זה בשבילך." הוא נאנח ואני העברתי אליו חיוך
משועשע,
"תפסיק כבר." נזפתי בו לאחר שנייה בצחוק ויצאתי מן האוטו בדיוק כמוהו.
"היי!" מיהרתי לחייך אל קווין ולהיכנס אל תוך ידיו שנפתחו למעני. סת'
הביט בנו בבלבול שהוא לא ממש מיהר להסתיר ולאחר מכן התקרב אלינו ועטף את מותני
בידו הגדולה והחזקה ברגע שהתרחקתי מקווין.
"סת'!" קווין אמר והביט בו, מתכוון ללחוץ את ידו. אך סת' העביר לעברו
מבט מלגלג ופלט את שמו בזלזול בחזרה,
"קווין."
שתיקה מביכה.
והיא נמשכת, ונמשכת.
ועובדת דקה שלמה והיא ממשיכה לשרור בנינו עד שאני פותחת את פי ודורשת ש'בואו נלך
להזמין כרטיסים'. הם מלמלים כמה דברים לא ברורים ואנחנו ניגשים לקנות שלושה
כרטיסים לסרט.
~
"זה היה סרט טוב!!" קפצתי מיד לאחר שיצאנו מן בית הקולנוע, מביטה
במכוניות שנסעו מחוץ לחניית בית הקולנוע בגלל הלילה שהחל לרדת.
"כן, זה היה מצחיק." סת' אמר, מצמיד אותי אליו כשהוא רואה שמבטו של
קווין נח עליי.
"סת', די." לחשתי לעברו בדרישה. בבית הקולנוע בכל פעם שדיברתי עם קווין
הוא מיהר להתגונן וללחוץ על ידי בחוזקה או מיהר להחל שיחה בנינו.
"אב-" הוא החל להגיד וקווין קטע את דבריו,
"למה שנפסיק את הבילוי עכשיו? אם כ"כ כיף.. אולי נלך אליי הביתה?"
הוא שאל ואני העברתי את מבטי אל סת' ומושכת בכתפיי, מהנהנת.
"לא!" סת' מיהר להגיד בתוקף ולעמוד בנינו.
"מ.. מה?" מלמלתי, "מה קרה?"
"לכי לאוטו." סת' אמר בקול מורה ואני הבטתי בו במבט מבולבל וחסר הבנה,
ובעיקר דורש לתשובות.
"מה קרה?" חזרתי על דבריי, מצפה לתשובה.
"אני אגיד לך מה קרה." קולו המזלזל של קווין נשמע וסת' הסתובב אליו,
נועץ בו את מבטו. "החבר הקטן שלך מפחד שהתפתח משהו בנינו." הוא אמר
והביט בו, מגחך קלות.
"סת'.." אני לוחשת, מקרבת את ידי אל ידו ואוחזת בה, אך הוא מנער את
האחיזה שלי בעצבים ובתנועה חדה.
"מה אתה מתכנן? זה לא סתם, אני רוצה לדעת מה אתה מתכנן." סת' אומר, נועץ
בעיני קווין את מבטו.
"אני לא מתכנן כלום, סת'." הוא אמר בקול רגוע והרים את ידיו כחף מפשע.
"אל תשקר לי!" סת' התנפל עליו ואחז בצווארון חולצתו. אך בקושי בשימוש
כוח קווין מנתק אותו ממנו ודוחף אותו אחורה מבלי להתאמץ כלל.
"אני לא משקר." הוא אמר בקול עצבני במקצת, "אני לא מתכנן כלום, אתה
צריך להשלים עם זה שאני וכריס הפכנו ידידים טובים."
"אתה כפית עליה?!" סת' התנפל עליו ואני אחזתי בידו, מסובבת אותו אליי.
"סת', על מה אתה מדבר!?" נזפתי בו בכעס,
"את לא רואה שזו לא את?! את פחדת ממנו ופתאום אתם החברים הכי טובים!"
הוא נעץ את מבטו בי ואני עצמתי את עיניי כשתחושת קור מציפה את קולי ומנסה להעלות
דברים שמרגישים בי חסומים מעל פני השטח.
"תיזכרי כבר!" הוא דחק בי ואחז בכתפיי, מנער אותי.
לאחר שנייה ידיו התנתקו ממני ואני פקחתי את עיני, מביטה בקווין שאחז בידו בחוזקה,
מונע ממנו לגעת בי.
"אם תעשה את זה ככה אתה תפגע בה," הוא גיחך, "אתה תגרום לה להתעלף
אם היא תיזכר בזה מהר מדי ואם תכריח אותה." הוא אמר בקול משועשע,
"על מה אתה מדבר?" שאלתי בבלבול, ריקה ממחשבות.
כ"כ עמוסה בהן אבל בו זמנית כ"כ ריקה מהן. המוח שלי סירב להכניס לתוכו
דברים ולנסות לעכל את הסיטואציה, הכל נראה דומם בראש שלי.
"על כלום." סת' נאנח והסתובב אליי, "בבקשה תלכי אל המכונית."
הוא אמר, מצביע בעזרת ראשו על המכונית. הנדתי בראשי ובאנחה והסתובבתי במהירות,
מופתעת לגלות עד כמה קודח וכואב הראש שלי, אבל אילצתי את עצמי להמשיך ונכנסתי אל
המכונית שסת' פתח מרחוק בעזרת השלט והתיישבתי בפנים, טומנת את ראשי בין ידיי.
"מה עשית לה?!" מיהרתי להרים את קולי ברגע שכריס נכנסה אל האוטו וטמנה
את ראשה בין ידייה.
"לא משהו שתוכל לבטל, גם לא אבא שלך. רק היא בעצמה." הוא אמר בקול
משועשע והעיף בה מבט, "נראה לי שהיא טיפה סובלת מכאב ראש, לא?"
"תתרחק ממנה! אל תערב אותה! ידעתי שאתה לא תשתנה."
"לא, לא. אתה טועה, אני השתנתי ואני כן רוצה לטובתך ולטובת המשפחה שלך."
"אל תתקרב אליה!"
"בסדר, אני לא נוגע יותר. רק סידרתי בנינו שנהיה חברים טובים, זה הכל."
הוא משך בכתפיו, "זה טוב יותר מאשר שתפחד ממני."
"היא תפחד ולא תתקרב אלייך!"
"לא, סת'." הוא אמר בקול נפעם ומזוייף, "אל תקנא, בבקשה! אתה גורם
לי להרגיש כמו חבר רע!" הוא אמר בקול עצוב ומזוייף לחלוטין. מתפקע מצחוק לאחר
שנייה..
גלגלתי את עיניי, מסתובב ומתכוון ללכת אל המכונית שם כריס מחכה לי, מלאה בכאבי
הראש שלה בגלל קווין. אבל הקריאה שלו נשמעה באוזניי ללא הפסקה- "היא אמורה לא
לפחד ממני ולהתקרב אליי. אל תקנא, סת', אני לא רוצה בבת האנוש שלך." הגיחוך
שלו נשמע בהמשך ואז הוא חזר ודיבר, "אם אני רוצה היא שלי. היא שייכת רק לי אל
תדאג." ואני טרקתי את דלת המכונית, גורם לה להרים את ראשה אליי.
"הולכים אל קווין?"
"לא, אני מחזיר אותך הביתה. את נראית חיוורת." לחשתי, מהדק את שפתיי זו
לזו, מתניע את המכונית ומחל לנסוע לעבר ביתה.
~
לבסוף הגענו לבית שלה. אבל ברגע האחרון התחרטתי ולקחתי אותה לביתי, כשהיא עדיין
סובלת מכאבי הראש שלה.
אנקת כאב נפלטה מפיה ברגע שנכנסנו פנימה ואבי מיהר להסתובב אלינו במבט תוהה.
"מה קרה לה?" הוא שאל ומיהר להתקרב אל כריס ולאחוז בגבה כמוני, לקחת
אותה אל עבר הספה ולדאוג שהיא תשב שם בנוח.
"זה קווין. הוא כפה עליה כנראה לפני כמה זמן ואמרתי לה שתנסה להיזכר ו.. ו..
אני לא מבין, התחיל לכאוב לה הראש וקווין אמר שאני לא אצליח. היא לא זוכרת! היא
חושבת שהיא הידידה הכי טובה שלו או משהו כזה!"
"סת'.. אני רוצה ללכת לבית שלי.." שמעתי אותה ממלמלת בלחש מכיוון הספה
והתקרבתי אליה, מניח את ידי על הראש שלה,
"היא בוערת." הערתי לאבא, מרים את ראשי אליו. הוא הניד בראשו, נאנח לאחר
שנייה ואוחז בכריס, מושיב אותה במקומה בזמן שכל האחים שלי מתקרבים אלינו. אבל הוא
גער בהם ללכת וכך הם עשו.
"כריס, תסתכלי עליי." הוא דרש ממנה והיא פקחה את עיניה הסגורות, מעבירה
אליו מבט לא מפוקס.
"תדבר אליה." הוא אמר והרים את ראשו אליי, "תבקש ממנה לנסות
להיזכר, היא מעדיפה לשמוע אותך עכשיו. לא אותי." הנהנתי ותפסתי בה, מתיישב
מולה.
"האיי, כריסי? את שומעת אותי?" שאלתי והיא הנהנה בראשה, מעבירה אליי מבט
מעומם.
"תגיד לה שתעצום את העיניים ונסה להיזכר מתי הייתה הפעם בה היא פגשה
בקווין."
"כריס, היי?" אמרתי, גורם לעיניה להיפקח מעט יותר. "אני צריך
שתהייה מרוכזת, בסדר? תעצמי את העיניים שלך, בבקשה. תנסי להיזכר מתי היה היום
שפגשת בו את קווין."
"ביום הראשון של לימודי הקיץ." היא לחשה ואני הבטתי באבי,
"ומה הוא אמר לך?"
"הוא היה נחמד. דיברנו." היא אמרה, מעלה חיוך מריר על שפתיה.
"תנסי להיזכר חזק, מה הוא אמר לך?"
"אני לא זוכרת." היא אמרה בנזיפה לאחר שנייה,
"תנסי, קדימה." דחקתי בה ואבי הניח את ידו על כתפי, מניד בראשו ומבקש
ממני להפסיק.
"לא," אמרתי, גוער בו, "היא חייבת להיזכר, אסור לה ליפול לידיים
שלו!" הרמתי את קולי, חוזר להביט בה ומנער אותה מעט מכתפיה, "כריס,
תיזכרי!" הרמתי את קולי עליה, "מה קווין אמר לך?!"
"סת'!" אבי צעק עליי, "היא קודחת, אתה מחמיר את המצב!"
"כריס, תזכרי, בבקשה!"
"אני לא יכולה!" היא אמרה, עוצמת את עיניה חזק יותר ממה שהיה עצומות,
שולחת את ידיה קדימה ומנסה לגשש באפלה שמולה, "סת', זה כואב!" היא צווחה
לאחר שניה. בלעתי את הרוק שלי, משחרר את אחיזתי מכתפייה ואוחז בגופה, מחבק אותה
חזק אליי.
"אני לא יכול לשלוח אותה לבית שלה ככה." נאנחתי, מביט באבי.
הוא הנהן, "תסמס לאבא שלה מהפלאפון שלה, תיתן לה כדור ותיקח אותה למיטה שלך
למעלה, שתישן שם."
"בסדר." הנהנתי, מרים אותה על ידיי ועולה ביחד איתה אל החדר שלי, משכיב
אותה על המיטה ויורד למטה כדי להביא לה כוס מים קרים שיצננו אותה וכדור נגד כאבי
הראש שלה.
"כריס, בואי לפה!" הצרחה שלו נשמעה ברחבי הבית. רצתי למטה, ואז למטבח.
אבל לא, זה לא מקום טוב.
רצתי החוצה, אבל הוא המשיך, הוא רדף אחריי.
הוא חזק יותר.
הוא ערפד, אני בת אדם. איזה סיכוי יש לי מולו?
"אני אהרוג אותך.." הצרחה שלו נשמעה באוויר ואני רעדתי, נוחתת על הרצפה
וממררת בבכי.
למה הכנסתי את עצמי?
~
העיניים שלי נפקחו וחשפו בפניי את הראש הפועם שלי.
אבל זה היה מוזר, כי הנוף שנשקף בפניי לא היה החדר שלי. הוא היה שונה. אבל מיד
זיהיתי את הבגדים שהיו תלויים ברשלנות על משענת הכיסא והחדר היה נראה מוכר גם אם
לא הייתי בו לפניי יכולתי לדעת שזה חדרו של סת'.
מה אני עושה כאן? אין לי מושג.
אבל הרגליים שלי פשוט שלטו מעצמם בעניין ויצאו מהמיטה ישר מחוץ לחדרו של סת',
חושפות בפניי את הבית החשוך והשקט. חוץ מחדר אחד שהדלת שלו הייתה פתוחה מעט ושפכה
מעט אור החוצה.
התקרבתי, מתכוונת לפתוח את הדלת אבל עוצרת לאחר שנייה כשקולו של סת' נשמע מבפנים.
משועשע ומלגלג, אך גם כועס וזועם בו זמנית.
"היא שלי! היא שייכת רק לי ואל תדאג."
"מה? מלמלתי לעצמי בקול חרישי, הולכת כמה צעדים אחורה.
"כן.." נשמע שוב קולו, "אני אהרוג אותה." – "כן." –
"אני יודע שזה רק משחק!"
'היא שלי?' זו אני ?
'היא שייכת רק לי' זו צורת בעלות עליי?
ואם כן, ואם זה אמור להחמיא לי על כך שהוא לקח עליי מן צורת בעלות שכזו?
אז למה הלב שלי לא מפסיק לפעול ולזרוק לי שעליי לברוח, למה הלב שלי לא מפסיק לפעום
וכל המערכות שלי ובעיקר המוח לצעוק עליי שזו סכנה ושעליי לברוח?
ולמה הוא אמר שהוא יהרוג אותי? אם הוא התכוון אליי.. הוא יהרוג אותי? הוא רק
משחק?!
כנראה שהמוח שלי כעס עלי על כך שלא הקשבתי לו והרגליים שלי מיהרו ללכת אל חדרו של
סת' והידיים להישלח אל התיק שלי בצד החדר ולאחוז בו ולי לברוח במהירות אל המדרגות
ולנסות לשמור על כל השקט שאני יכולה. הוא ערפד, הוא יכול לשמוע.
הכל.
אני יורדת לאט במדרגות ואני יוצאת מהבית בשקט, סוגרת אחריי את הדלת.
אני לא יכולה לחזור לביתי. לא. לא. הוא יבוא לשם, הוא יכול להיכנס לחדר שלי ולא
יודעת מה לעשות לי.
הרגליים שלי הקימו חיים משל עצמם שנית והן החלו לרוץ רחוק משם, הכי רחוק שאני רק
יכולה. הן כיוונו, הן ידעו את הדרך.
ולא היה לי מושג לאן.
אל תשאלו אותייי למה התמונה הזאת דווקא.
נראה לי זה טיפטיפונת מתאים.. שני בחורים ובחורה אחת, גניב שכזה. אני אשתדל למצוא תמונות נורמאליות יותר חחח ; )
מקווה שאהבתם ושיהיה סופ"ש טוב ויותר תגובות :)
תהנו מחופש חנוכה!!!! 
ועוד משהו, אל תשכחו להירשם כמונויים D:
ו... זה יהיה נחמד אם תשאירו שם בתגובות שלכן, זה כיף לדעת למי מדברים יותר מאשר 'ללא שם' וגם אם תשאירו את המייל אתן תקבלו למייל הודעה כשאני מגיבה לכן לתגובה שלכן ואני מגיבה כשאני מעלה פרק ^^
ו.. אל תשכחו להגיב, באמת, מי שקוראת ולא מגיבהה תגיבי 3>
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
