סיפורים בהמשכים :)

נראה לי שכבר מעצבן אותכן שאני מבקשת סליחה כל הזמן, אז אני חושבת שאני פשוט אסתום.
אני נמצאת מבחינתי בשיא הלימודים בכיתה י' ואני מקווה שילך לי הכל טוב.
מי שחוגגת קריסמס, חג שמח  

פרק 15 -

מהפרק הקודם :

"הוא הכריח אותי." היא לחשה, "אני לא רציתי בהתחלה אבל הוא הכריח
אותי." היא לחשה שוב, מתייפחת בבכי.
"אני יודע." לחשתי, מלטף את שערה. "אני יודע, זה בסדר."
"תגיד לו שיעזוב אותי." היא אמרה בתחנונים, מכה ברצפה בכעס ואז מרימה את
מבטה שהיה עטוף בכעס ובדמעות. "אני מתחננת סת', תגיד לו שיעזוב אותי."
היא אמרה בקול בוכה ומלא תחנונים.
"הוא יעזוב אותך, אל תדאגי." לחשתי, נושק לראשה.
אבל הוא באמת יעזוב אותה?
הוא יפסיק לרדוף אחרינו?

~

יומיים.
יומיים עברו מאז אותו יום שהייתי עם סת' ביער והוא הצליח לעזור לי להשיב אליי הכל.
יומיים עברו מאז אותו היום בו ישבתי איתו ביער, הכל חזר אליי ואז חזרתי אל ביתי
והייתי צריכה לסנן את אבי וצעקותיו על כך שנעלמתי בלי התראה מוקדמת ולא עניתי
לפלאפון שלי והוא כמעט והכריז עליי כנעדרת במשטרה. ג'סטין כמובן צחק, הוא כבר
הספיק להכניס לאבא שטויות לראש על כך שאולי בנשף בו היינו אני וסת' הספקנו להגיע
להבנה שאנחנו הולכים להיות זוג אחד לשני הרבה זמן ואנחנו צריכים להתמסד כבר
ולהתעלס.
מה שלא קרה כמובן, לא שכבתי עם סת' ואני מקווה שאבי לא מאמין לשטויות של ג'סטין.
אבל רגע השיא בשבוע המטורף הזה הגיע היום, כשקמתי בבוקר וירדתי לסלון ובאמצע ארוחת
הבוקר שלי דפיקות בדלת גרמו לי לקום וללכת לפתוח אותה ובתוך שנייה כבר מצאתי את
עצמי בתוך חיבוק מוכר ואהוב.
"מה את עושה פה?" לחשתי, מתרחקת צעד אחד מאנג'ל ומביטה בפניה בתדהמה,
"את אמורה לחזור בסוף הקיץ. את תמיד חוזרת בסוף הקיץ!"
"את לא שמחה לראות אותי?" היא אמרה בעצב,
"מה?!" מלמלתי לאחר שנייה, "מובן שאני שמחה!" התפרצתי וחיבקתי
אותה בחזרה. מכניסה אותה לביתי וסוגרת אחרינו את הדלת.
"למה חזרתם?" מיהרתי לשאול כשחזרנו להתיישב בשולחן האוכל הגדול כדי
שאסיים לאכול,
"לא יודעת, אמא שלי אמרה שיש פה בעיות בעבודה שלה וצריך לחזור וככה גם אבא.
לא רציתי להישאר שם לבד ולהיות משועממת, בטח גם הכסף היה נגמר לי אחרי כמה זמן
מרוב קניות-" היא צחקקה, "-אז חזרתי." היא הציגה את עצמה בידיה.
"אני רואה." גיחכתי, מניחה את קערת הדגנים שלי בכיור.
"רוצה לצאת לבית קפה?" היא שאלה ועוד לפני שהתכוונתי להגיב לה מצאתי את
עצמי נגררת אחריה במדרגות ביתי אל החדר שלי ואז נעמדת מול הארון.
ובזמן שבחרתי את הבגדים שאני אלבש המחשבות טרפו אותי.
אנג'ל פה, אנג'ל חזרה ואני וסת' עוד לא הצלחנו להתפטר מקווין.
ומה עכשיו? מה עושים עכשיו?
אני לא אוכל להתנהג בסדר ליד קווין והוא ישחק אותה אחד באמת טוב ליד אנג'ל, ומה
עליי לעשות? להגיד לה : 'אנג'ל, תשמעי, העולם שאנחנו חיים בו זה לא באמת העולם הזה
שאנחנו חושבות שהוא. יש ערפדים בעולם. וקווין? כן, כן, זה. הוא הערפד הרע בסיפור,
תתרחקי ממנו!'
לא, אני לא יכולה. אני לא יכולה לחשוף את החברה הכי טובה שלי לזה ואני אעשה הכל
כדי להרחיק אותה מכל זה.
אבל אני יודעת שזה לא יהיה לזמן רב. אני יודעת שברגע שנצא מהבית שתינו ביחד וגם אם
סת' יהיה בסביבה וגם אם לא קווין ימצא דרך לפגוש בנו ולהתחבב על אנג'ל.
וכך היה.

~

"נו, תספרי לי מה השתנה."
עיקמתי את מבטי, תוהה אם לספר לה עליי ועל סת' כי אחרי זה היא תצרח בצרחה ענקית
וכולם הסתובבו אלינו, ובכל זאת, אחר כך אצטרך לסבול את ההצקות הרבות שלה. אבל זה
שווה את זה, כי היא... היא אנג'ל והיא תשמח.
"אני וסת' ביחד." לחשתי, ממהרת למחוץ את ידיי לאוזניי בעקבות הצרחה שלה
שלא איחרה לבוא ולהתכווץ במקומי למראה כל האנשים שנעצו בנו את עיניהם.
"תדברי!!" היא דחקה בי, מנענעת אותי מידי,
"תירגעי!" גיחכתי, "אנחנו ביחד רק, זה הכל."
"כבר שכבתם?"
"אנג'ל!" מיהרתי לנזוף בה,
"נו!"
"אנג'ל, אנחנו רק חברים. בסדר? ואנחנו חברים רק שבוע וחצי לא שנה!"
"בסדר, בסדר." היא הרימה את ידיה כחפה מפשע, היא נשענה אחורה בכיסא שלה
והרימה לידה את כוס האייס קפה שהיא הזמינה לעצמה. אבל לאחר שנייה היא מיהרה
להתיישב זקוף ולנעוץ את מבטה בקצה הרחוב.
"אוי, אלוהים אדירים, תראי!"
"מה?" הסתובבתי, מביטה בדמות המוכרת והשנואה כ"כ שהתקרבה אלינו.
צפוי, כ"כ צפוי.
איפה סת' לעזאזל?!
"הוא כ"כ חתיך!" היא לחשה ונשמתה הפכה כבדה כשהוא מיהר לחייך אליה
חיוך יפה ופלרטטני.
"הו, זאת כריס!" הוא אמר מיד כשעבר לידנו וחזר צעד אחד בהליכתו, הבטתי קדימה,
רק לא בו, מחייכת חיוך מזויף ומגושם,
"קווין." מלמלתי. הרגל של אנג'ל מיהרה לבעוט ברגלי ואני נאנחתי,
"תכיר, אנג'ל." אמרתי באדישות והוא הביט בי במבט מבולבל אבל מיהר להסיר
אותו ממנו מיד ולחייך אליה,
"אני יכול להצטרף?" הוא מיהר לשאול ואני מיהרתי להרים את מבטי אליו
ולהרים את קולי במהירות, "לא!" מבטה של אנג'ל ננעץ בי ואני כחכחתי
בגרוני, "ז-זאת אומרת.. אנחנו באמצע.. כאילו- פגישת בנות." לחשתי, מנסה
לסדר את איך שהדברים יצאו.
"לא, לא! אתה לא מפריע!" אנג'ל מיהרה לחייך אליו והוא הנהן והתיישב
במקום הפנוי בשולחן שלנו.
"אז, אתם מכירים?" אנג'ל שאלה, מחייכת אליו את החיוך המיוחד שלה.
"כ.. כן, הוא חבר טוב של סת'. אז יצא לנו להכיר." לחשתי, מתביישת בעצמי
על כך שאני נאלצת לשקר לחברתי הטובה.
הוא העביר את מבטו אל עיניה של אנג'ל, מחפש אחר עיניה.
"תפסיק!" דרשתי בשקט, אבל הוא לא חדל עד שמצא את מבטה וגרם לה להתנתק
מהעולם ולהתמקד רק בו,
"את חושבת שתוכלי להשאיר אותי ואת החברה שלך רגע לבד? תלכי לשירותים או משהו.."
"תפסיק!!" אמרתי, מפחדת לצעוק ולגרום לכולם להסתובב אלינו, אחזתי בידו
בחוזקה וכוחניות, לוחצת עליה ורוצה לגרום לו לעצור בגלל הכאב. אבל זה לא הזיז לו.
אנג'ל הנהנה וקמה משם, הולכת פנימה אל בית הקפה ונכנסת אל השירותים,
"מה אתה עושה?! למה אתה עושה את זה?" לחשתי בכעס, התכוונתי לקום מהמקום
שלי אבל הוא מיהר לאחוז בידי מתחת לשולחן.
"זה לא יהיה טיפה חשוד אם תקומי עכשיו?" הוא הרים גבה אחת בתהייה ואני
הבטתי בכעס בפניו,
"תחזיר אותה לעצמה, עכשיו!" דרשתי,
"זה מעניין.. איך סת' עזר לך לצאת מזה?" הוא שאל, נשען אחורה במקומו
בזמן שהוא נהנה להביט בי לחוצה במקומי. "בדרך כלל הכוח שאני מפעיל חזק מדי
בשביל שיצאו ממנו.. טוב, כנראה שהקשר שלך ושל סת' חזק הרבה יותר." הוא גלגל
את עיניו, "אהבה אסורה בין צעירים." הוא לחש בדרמטיות ובלגלוג, מגחך
לאחר שנייה.
"תסתום." סיננתי לעברו בזמן שרגלי החלה לטופף בעצבניות על הרצפה,
"אני מציע לך להירגע, להישען אחורה בכיסא שלך ולקחת את הזמן.. היא לא תצא
מהשירותים ותחזור הנה עד שאני אגיד לה."
"אתה-" עצרתי את עצמי, נזהרת שלא לצעוק ולהתפוצץ מרוב עצבים, "אתה
חתיכת בן זונה מסריח!"
"לא משהו שלא אמרו לי בעבר." הוא גלגל את עיניו ונשען אחורה,
"תוציא אותה מזה, תקרא לה הנה ותיתן לנו ללכת!" אמרתי בעצבים,
"ככה? בקלות? לא, אני רוצה משהו לפני." הוא מלמל, "אוי, באמת,
הכריס הפחדנית שהייתה בהתחלה הייתה הרבה יותר כיפית מזאתי." מבטי ננעץ בו והוא
גלגל את עיניו, לאחר מכן מעביר את מבטו אל השירותים ומסמן לי להביט באנג'ל שהחלה
להתקרב אלינו. אבל שנייה לפני שהיא התיישבה חזרה במקומה הוא הניד בראשו והביט שוב
בעיניה, חודר פנימה ומערפל אותה.
"תחזרי אל הבית שלך עכשיו-"
"אל תעשה את זה!" נכנסתי בדבריו, אבל זה לא עצר אותו מלהמשיך לדבר.
"-את תזכרי רק שהכרת אותי, שכריס הכירה בנינו כי אני והיא ידידים טובים ושאתן
הייתן לכן בבית קפה הזה."
"תפסיק!" אמרתי בעצבים, אוחזת בידו בחוזקה ולוחצת עליה, "תפסיק
מיד!"
"בסדר." הוא גיחך, מתיק ממנו את מבטה. אבל זה כבר היה מאחור מידי, כי
הדבר הבא שאנג'ל עשתה היה להתחיל ללכת אל הבית שלה.
נעמדתי במקומי, התכוונתי ללכת אחריה אבל קווין אחז בידי ואני בנתיים הבטתי בה
מתרחקת ממני ולא עונה לקריאותיי החזקות בשמה.
"אתה מפלצת!" הסתובבתי אליו כשדמעות עומדות בעיניי, "היא החברה הכי
טובה שלי, אל תפעיל עליה את הכפייה הטיפשית שלך יותר, היא לא הבובה שלך!"
הרמתי את קולי עליו, מנסה כמה שיותר שהאנשים מסביבנו לא ישמעו.
הוא נעץ בי את מבטו הריקני – "תירגעי, לא עשיתי משהו רע."
"הו, כן, אתה כן!" אמרתי, לוקח את ידי ממנו בחוזקה, "תתרחק מאנג'ל,
תתרחק ממנה ומיד אחרת-"
"מה?" הוא גיחך, "את בסך הכל בת אדם פשוטה ותו לא. זה הכל. הדבר
היחידי שעושה אותך חזקה זה שסת' לידך, וגם זה משהו אידיוטי כי אני חזק יותר ממנו.
ובסך הכל, איפה הוא עכשיו אה? נפרדתם?"
"לא." קול מוכר נשמע מאחוריי ואני הסתובבתי אל סת' שעמד שם, מניח את
הידיים שלו על הכתפיים שלי, "תעוף מפה." הוא סינן לעברו,
קווין הרים את ידיו כחף מפשע וגיחך, "גם ככה עשיתי את מה שכבר הייתי
צריך." הוא נעץ את מבטו בי בחיוך מתגרה ואז נעלם משם, תוך שנייה.
"את בסדר?" הוא הסתובב אליי ואני הנדתי לשלילה בראשי, נטמנת שוב בין
ידיו הגדולות.
"הוא כפה על אנג'ל, סת', הוא מפלצת. הוא מפלצת שלא מפסיקה לרדוף אותנו."
לחשתי לתוך החזה שלו, נותנת לחולצה שלו לספוג את הכעס ואת דמעות הכאב והזעם שנתרו
מעיניי.

(התמונה הזאתי כי זה מראה חברות טובות. אנג'ל וכריס חברות טובות :) )

אני מצטערת שהפרק קצר, אבל אני מבטיחה לכן שהפרק הבא יהיה ממש ממש בקרוב!
 אז.. מקווה שאתן סולחות לי, תגיבו כמה ואני מבטיחה שאני ממשיכה בשבוע הקרוב