סיפורים בהמשכים :)

מצטערת שלקח לי המון זמן להעלות את הפרק, דיברתי כבר למה. מקווה שזה נסלח

פרק 18 -

מהפרק הקודם :

"למה שלא תתן לי ללכת פשוט ולא תקשיב לקווין האידיוט?!"
"לא." הוא אומר והדלת נטרקת בפני במהירות.
אני נאנחת ומנסה לפתוח את הדלת בכוחוניות אבל ללא הצלחה. אני מסתובבת ומביטה סביבי, בחדר הקטן. כל מה שיש בו זה מיטה, שידה וארון בכדים קטנים. אה, וחלון, שלא יהיה יעיל במיוחד בניסיונות לצאת החוצה.
אבל סת' ימצא אותי ויעזור לי, אני בטוחה!
או שקווין יבוא ויקח אותי ואני אברח מפה, אני בטוחה גם בזה!

~

רצתי ביער בכל הכוח, לא היה אכפת לי שהחולצה שלי נקרעה, שהבטן שלי נחשפה והענפים פילחו את העור שלי, משאירים סימנים ושריטות שותתות דם סמיך. לא אכפת לי שהרגליים שלי והידיים דיממו גם כן, היה אכפת לי רק לרוץ.
לרוץ.
לברוח.
הנשימה שלי הפכה כבדה וזה הקשה עליי, אבל המשכתי – הופתעתי לגלות כמה מהר אני רצה כאשר אני מפחדת, כאשר אני מרגישה שזה המוות שאחריי, רודף אחריי כדי לתפוס אותי.
בום.
הרגשתי כאילו התנגשתי בצוק ודידיתי כמה צעדים אחורה בראש פועם.
"זה היה רעיון ממש אידיוטי. את מאבדת דם ומריצה את עצמך סתם." הוא אמר בקול ארסי, השתנקות נפלטה מפי ואני דידיתי אחורה עוד כמה צעדים, מניחה את היד על הלב שלי, מרגישה אותו פועם בחוזקה. עוד לא הבנתי איך הוא לא פרץ את עורי ונפל אל הרצפה.
"תתרחק, תתרחק אני מתחננת." אמרתי, צועדת אחורה לאט לאט בעוד הוא מתקרב, הוא אחז בידי וקירב אותי אליו. יד על המותן שלי, יד שנייה אוחזת בידי בחוזקה.
ואני רועדת תחתיו, מרגישה כ"כ קטנה לידו וכ"כ חסרת אונים.
"את יכולה לעצור את הכאב בתנאי שתבטיחי לי שתחזירי איתי עכשיו ותפסיקי לעשות בעיות, אני רק צריך את הדם שלך. אבל עד אז... בואי נשחק קצת." הוא גיחך באכזריות.
כאב חד פילח את כל הגוף שלי, לא יכולתי לזוז ובקושי לנשום, ואני בטוחה ששמעתי כמה מעצמותיי מתרסקות.
הוא הטיח אותי על העץ שהיה לידנו, גורם לחולצה שלי להיקרע עוד טיפה, לאנקות כאב ויבבות להיפלט מפי ללא רצון ולדמעות כאב לזלוג על לחיי.
הוא רכן אליי, "אפשר להמשיך?" שאל. הרמתי את מבטי אליו, רוע. רוע – זה כל מה שיכולתי לראות בעיניו.
"לא, לא." יללתי, "למה אתה עושה את זה קווין? תפסיק, תחדל. זה יכול להיות אחרת." הוא הנהן,
"צודקת, את רק צריכה להגיד משהו קטן, זוכרת?" שאל. עצמתי את עיניי בחוזקה.
זה לא אמיתי, אני חולמת. זה רק חלום רע, זה רק סיוט. אני בסדר. אני לא פה, אני אפקח את העיניים שלי ועיניי הענבר הצהובות ביחד עם פסי הרוע האדומים לא יהיו מולי, הלהבות בעיניו ייעלמו ואני אחזור לחיי הרגילים, הכל יהיה בסדר. הכל יהיה...כמו פעם.
פקחתי את עיניי.
אותן עיניים בעלות האש בתוכן. כדורי הרוע, האכזריות והכאב היו שם, ניצבים מולי ומביטים בי.
עדיין בסיוט, סיוט מציאותי.
בלעתי את הרוק שלי, הגרון שלי היה יבש כ"כ. "א-אני רוצה..." התאמצתי להפיק קול מגרוני, אך מה שיצא מפי לא עלה על לחישה חנוקה.
"רוצה מה?" הוא שאל בהתגרות, נעמד ומביט בי מלמעלה,
"א-אני רוצה לבוא איתך." לחשתי בכאב, "אני רוצה לבוא איתך בתנאי שלא תפגע בסת'." לחשתי שוב, הכאב...הגרון שלי שרף, שיעולים מתוך הגרון שלי חנקו אותי, מניחה את היד על הפה שלי ומופתעת לגלות כי דם יוצא לי מגרוני.
הוא הביט בי, "צריך לעזור לך." הוא לחש רוכן אליי ועוטף את גופי בעדינות מוזרה. הוא.. עדין עכשיו.
"זה עשוי לכאוב." לחש באוזני והרים אותי, צרחה נפלטה מפי כאשר הכאב שפקד את גופי התגבר עכשיו והפך עוצמתי,
"כן. עצמות שבורות." הוא  גיחך בעוד אני ממשיכה להיאנק מכאבים, הלכנו קדימה, מגיעים אל המכונית שלו שחנתה על הכביש אשר חצה את היער לשניים, הוא פתח את הדלת והושיב אותי לידו, נאנח למשמע צעקותיי. רצתי כל כך הרבה שהמכונית שלו נמצאת?
"אולי תסתמי כבר?"
"סת'." לחשתי לאחר שנייה, מביטה קדימה,
"אם את מתכוונת כל הנסיעה לזיין לי את השכל על סת' שלך ועל זה שכואב לך אני מתכוון להשאיר אותך כאן למות!" קווין הרים את קולו, כל הנסיעה? הוא לא התכוון לקחת אותי לביתו? הוא התכוון לברוח?
"סת'." לחשתי שוב, והוא הרים את מבטו, סת' עמד מולו,
"הוו, שלום לך." קווין מלמל, "חיכיתי לך, ידעתי שתבוא מתישהו."
"תתרחק ממנה." הוא אמר וקווין הרים ידיו כחף מפשע, הולך שני צעדים אחורה.
לא שמתי לב למהירות שזה קרה וקווין וסת' כבר נאבקו אחד מול השני בכעס ובכאב מטרים ספורים ממני.
לאחר דקות ספורות של צעקות וכאב הכל נעצר, סת' שכב על הרצפה מדמם וקווין מעליו, מכה אותו באגרופיו.
"מה חשבת לעצמך שאתה יכול לנצח אותי?" נחר בבוז, מנחית עליו את ידו המאוגרפת ללא רחמים, "אני בלתי מנוצח סת'." לחש באוזנו, "תבין את זה, אתה...וכריס הקטנה שלך. שעכשיו, למעשה  -שלי." הוא התרומם, מביט עליו באכזריות, "אני מקווה שתתבוסס פה בדמך למוות." הוא מלמל והתרחק, טורק את דלת המכונית שלי ונכנס לצד שלו,
"לא, לא אתה לא יכול להשאיר אותו שם!" קראתי, אך הוא טרק אחריו את הדלת והחל לנסוע קדימה,
"תחזור אליו קווין! הוא צריך אותך! הוא צריך אותנו!" צרחתי, אוחזת בידו של קווין, אך הוא רק ניער את ידו ממגעי ועצר את המכונית בצד.
"אני צריך לסתום לך את הפה." אמר ופתח את תא הכפפות, מרים אל תוך ידיו בקבוק לבן ונייר, שופך נוזל שקוף אל תוך הנייר ומייצב את הנייר בין ידיו,
"חלומות מתוקים." לחש אחרי רגע ואחז בי, מקרב את הנייר הלח אל פני,
"לא!" ניסיתי לצרוח, אבל לאחר שנייה הרגשתי את החומר נכנס טוב אל הגוף שלי, זורם בי, תחילה הראש שלי הסתחרר לאחר שנייה ולא יכולתי להזיז את גופי...ואז... חושך.

~

כשאני מתעוררת אני מרגישה את כל הרוח שנמצא מתחתיי. אני פוקחת את עיניי ומביטה בחדר שאני נמצאת בו. לאחר שנייה הדלת נפתחת וקווין נכנס פנימה עם שקית צמר- גפן בידו וקופסא עם נוזל שקוף בתוכה.
"התעוררת." הוא אומר בהפתעה ואני מנסה לזוז ממקומי, אך אני מרימה את מבטי אל ידי שעכשיו התגלתה כקשורה למיטה. לאחר מכן אני עוברת לחקור את גופי ואת ידי שעכשיו מכוסה בגבס.
"לא יכולתי להסתכן בזה שתברחי." הוא אומר בבוז ומתיישב על קצה המיטה. הוא טובל את צמר הגפן בתוך הנוזל שהדוף ולאחר מכן מניח את זה על מצחי.
"זה שורף!" אני פולטת צרחה ויללה לבסוף,
"תינוקת." הוא מגחך, "את כל כך.. בת אדם."
"ואתה כל כך.. חיה מפלצתית!"
"להזכיר לך שגם החבר שלך ככה!?" הוא שואג ואני מתכווצת במקומי אך מיד לאחר מכן מנסה לקום ממקומי שוב אך ללא הצלחה.
"איפה סת'?!" אני צועקת, הוא מושך בכתפיו. "איפה הוא קווין?!"
"לא יודע, מת אולי." הוא מגחך, "בכל מקרה אני לא יכול לברר כי אנחנו לא בעיירה שלך."
"מה?!" אני צועקת שנית,
"ברוכה הבאה לבית שלי באיטליה, היית פעם באיטליה?" הוא אומר ברוגע.

(איטליה המדהימה)

טוב, אני מקווה שאהבתן את הפרק. פרק הבא בקרוב :)
אל תשכחו להגיב!