| 3/2013
פרק 19 -
מצטערת על הזמן שנעלמתי אבל אני לא פורשת, שיהיה ברור.
אני פשוט עסוקה מידי, ענייני משפחה, נסיעות, עוד סיפור שיש לי, מבחנים ועומס בבית ספר ועוד כמה דברים אישיים, אז לוקח לי זמן אבל אני עדיין פה :)
אגב, יהיה נחמד אם בבקשה כל מי שקוראת שתגיב, זה חשוב לי מאוד :))
פרק 19 -
מהפרק הקודם :
"זה שורף!" אני פולטת צרחה ויללה לבסוף,
"תינוקת." הוא מגחך, "את כל כך.. בת אדם."
"ואתה כל כך.. חיה מפלצתית!"
"להזכיר לך שגם החבר שלך ככה!?" הוא שואג ואני מתכווצת במקומי אך מיד
לאחר מכן מנסה לקום ממקומי שוב אך ללא הצלחה.
"איפה סת'?!" אני צועקת, הוא מושך בכתפיו. "איפה הוא קווין?!"
"לא יודע, מת אולי." הוא מגחך, "בכל מקרה אני לא יכול לברר כי
אנחנו לא בעיירה שלך."
"מה?!" אני צועקת שנית,
"ברוכה הבאה לבית שלי באיטליה, היית פעם באיטליה?" הוא אומר ברוגע.
~
"אני רוצה שתחזיר אותי לבית שלי, אני רוצה שתחזיר אותי עכשיו!" הצרחה
שלי נשמעת בכול רחבי ביתו של קווין, אבל כל מה שהוא עושה זה לטבול את צמר הגפן
בנוזל השקוף שוב ולהניח את זה על עוד אחד מהפצעים שלי. וכמובן, ליהנות מהצרחה שלי
שמשתחררת אל האוויר כשהמגע נעשה והשרפה על עורי מתחילה.
"לצערך, הדברים לא הולכים בדרך שאת רוצה. אז את נשארת פה."
"עד שסת' ימצא אותי, הוא יהרוג אותך!" אני מנסה לאיים עליו, אבל כל מה
שהוא עושה זה לפרוץ בצחוק ולהניח את ידו על הלחי שלי,
"את אופטימית."
"אתה אידיוט!" אני מנערת את ראשי מצד לצד עד שידו נושרת,
"יכול להיות שסת' מת עכשיו, פשוט רק תקווי שאולי הוא יקבל את הכבוד שמגיע לו
ויקבר,"
"למה אתה עושה את זה?" אני לוחשת בכעס, "הוא היה נחמד אלייך, הוא
האמין בך שאולי, איכשהו, אחרי הכל השתנת. גם אחרי מה שעשית לי וגם אחרי מה שעשית
לאנג'ל!" הוא מביט בי במבט ריקני,
"בעוד שעה ארוחת ערב תהיה מוכנה." הוא מתרומם מן המיטה.
"חכה!" אני צווחת, אבל כל מה שהוא עושה זה לצאת מהחדר בשקט.
"אוי, אלוהים!" אנג'ל אומרת בכעס ושוב מנסה לעזור לי לקום על רגליי,
"תעזור לי קצת, סת'! איפה קווין כשצריך אותו? הוא חזק, הוא היה מרים אותך
בעצמו!" אני מרים אליה מבט מיואש,
"אני צריך ממך טובה," אני בולע את הרוק שלי בכבדות ומיד לאחר מכן מביט
על השמיים שעוד איכשהו נמצאים בין כל צמרות העצים שם למעלה.
"מה?" היא שואלת ומנסה לעזור לי לקום שוב, אבל נכשלת.
"בטח קווין היה שותה מן משקה אדום כזה מדי פעם, נכון?" אני שואל והיא
מהנהנת,
"כן, פעם אחת שאלתי אותו מזה והוא צחק ואמר שזה דם. וכשרציתי לשתות מזה בעצמי
הוא פשוט חטף את הבקבוק מהידיים שלי וכעס עליי," היא אומרת בקול פגוע ואני
מניד בראשי,
"אני צריך שתלכי להביא לי את זה,"
"לעזאזל, מה זה המשקה הזה?"
"ואל תשתי מזה!" אני מתנפל עליה לאחר רגע והיא מהנהנת בבהלה וקמה על
רגליה,
"אני תכף אגיע." היא מודיעה ונעלמת מעיניי בריצה.
כל מה שאני יכול לחשוב עליו בזמן שאני מחכה לה שתחזור עם בקבוק הדם זה לאן לעזאזל
קווין לקח את כריס שלי ואם הייתי נשאר בחיים אם אנג'ל לא הייתה באה אחריי קווין
שנעלם ומוצאת אותי.
היא לא מפסיקה לשאול שאלות עם תשובות מסובכות שאני לא יכול לספק לה בלי להסביר לה
שכל העולם שהיא רגילה אליו הפוך לגמרי ואני, החבר של כריס- החברה הכי טובה שלה..
ערפד.
ערפד,- יצור מוצץ דם ומפלצת מגעילה בדיוק כמו החבר שלה שהיא בטוחה שהיא אוהבת
ושנשך אותה אינספור פעמים.
כשהיא מגיעה לאחר רבע שעה והתנשפות רבה עם בקבוק הדם היא ממהרת להביא לי לשתות
ממנו ואני גומר אותו וזורק אותו הרחק מאתנו. לאחר מכן אני נעמד על רגלי באיטיות, אני
מרגיש טוב יותר עכשיו, אבל לא לגמרי.
"סת' מה היה בבקבוק הזה?" אנג'ל נועצת את עיניה הפעורות בי ואני מושך
בכתפיי,
"למה?" אני שואל ומתקרב אליה, אך היא ממהרת להתרחק אחורה בבהלה. אני
מרים את היד שלי אל שיניי, שעכשיו מסבירות לי בבירור מדוע היא מפחדת.
"לעזאזל." אני ממלמל ומתקרב אליה במהירות, אוחז בזרועותיה ומקרב אותה
אליי, "אין לי זמן למשחקים."
אני מסביר לה,
"השיניים שלך.. העיניים.. מה זה?" היא לוחשת ואני נועץ בה את מבטי,
"אני צריך שתתרכזי!" אני שואג בכעס, "קווין אמר לך פעם מה התוכנית
שלו? או איפה המשפחה שלי או מי עובד איתו?"
"לא!" היא מייללת בפחד,
"לעזאזל, אנג'ל, אם תעני לי אני לא אפגע בך!"
"הוא דיבר פעם על מישהו בשם ויקטור," היא לוחשת באימה, "ועל איזו
מכשפה. אבל אני לא בטוחה, הוא לא דיבר איתי על זה אלא עם מישהו אחר!" היא
ממשיכה לילל ואני תופס בסנטרה ומכוון את מבטה אליי,
"אני רוצה שתחזרי אל הבית שלך, אני רוצה שתשכחי מכל מה שקרה היום. אני רוצה
שתזכרי רק שהיית אצל קווין, ראיתם סרט והוא נאלץ לנסוע אז חזרת לבית." היא
מהנהנת בצייתנות ואני עוזב את ידיה,
"האם זה ברור?"
"זה ברור." היא אומרת ואני נעלם משם, מודע לכך שהיא תחזור לביתה בזמן
הקרוב בזמן שאני הולך אל ביתו של קווין כדי למצוא כל דבר שרק יעזור לי לאתר את
משפחתי .
אבל ויקטור? היא אמרה ויקטור?
ויקטור של המועצה? ויקטור החבר הטוב ביותר של אבי?
ויקטור שהלכתי אליו לאטליה?
ויקטור בוגד?
"תאכלי, את נראית חיוורת." קולו של קווין נשמע מאחורי ואני מגלגלת
את עיניי ומניחה את המזלג שעד עכשיו בעזרתו שיחקתי עם האוכל שנמצא בצלחת.
"יופי." אני מסננת בכעס ונעמדת על רגליי, "איפה אני יכולה
לישון?"
"את יודעת.. בהתחלה כשהכרתי אותך פחדת ממני, ממש רעדת. איך זה שיש לך כל כך
הרבה אומץ עכשיו?" הוא מגחך ומשלב את ידיו, עושה צעד אחד אליי.
"הבנתי שאתה לא תיפגע בי," אני נוחרת בבוז והוא מרים את גבותיו בפליאה.
"אתה צריך אותי." הוא מגחך ומשב רוח מציף אותי, הוא נעלם.
לאחר מכן ידיים עוטפות אותי מאחוריי ואני מרגישה איך הוא תופס בראשי ומזיז אותו
הצידה ביחד עם שערי, חושף את צווארי לפניו.
"יש לך יותר מדי ביטחון." הוא לוחש באוזני, גורם לצמרמורת לעבור בי ולי,
לקפוא.
"תעזוב אותי," אני לוחשת בקול קטוע.
"מה אמור לעצור אותי מלתקוע את השיניים שלי בך, עכשיו, ולרוקן אותך מכל הדם
שיש לך בגוף?" הוא שואל בשקט ואני מביטה בנערה שנעמדה בפתח המטבח, שערה חום
וקצוץ והיא לבושה אך ורק בחולצה גברית של קווין.
"קווין?" היא לוחשת ומביטה בנו. היא לא מופתעת לראות אותו במצב כזה או
מגיבה בקיצוניות למראה הניבים שלו, והאמת היא שאני לא מופתעת מזה.
כשהוא מביט בה הוא משחרר אותי ולאחר שנייה שוב משב רוח קליל והוא נעמד מולו, תופס
בידיה בעוד שהיא מגחכת מעט. הוא מסתובב אליי ועכשיו היא נמצאת עם גבה אליי ואז, כל
מה שהוא עושה זה לחייך אלי ולאחר מכן לשלוף את ניביו שהספיקו להיכנס החוצה.
"קווין!" אני קוראת ושולחת את ידיי קדימה, אבל שניה לאחר מכן ידיו
תופסות בגבה, ניביו ננעצים בצווארה והיא צורחת צרחות צורמות ואיומות.
"לא, קווין, תשחרר אותה!" אני צועקת ורצה אליו, תופסת בגבו ודופקת עליו
עם אגרופיי, אבל זה לא נראה כאילו זה מזיז לו.
בשלב כלשהו הנערה מפסיקה להתפרע וכל מה שיוצא מהפה שלה זה רק מלמולים והתחננויות
ולאחר מכן גם זה פוסק והוא משחרר את גופה הרפוי ונותן לו ליפול על הרצפה.
"מה עשית?" אני לוחשת ומתקרבת אליה, שערה פזור בצורה פרועה על הרצפה
ועיניה נעצמו. אני מניחה את ידי על הלב שלה, אבל הפעימות פסקו.
"תעשה לה הנשמה, משהו!" אני צורחת עליו, "תציל אותה!"
"הגוף שלה מרוקן מדם." הוא מנקה את הדם שמסביב לפיו ונותן לניביו להיעלם
פנימה. "הנשמה לא תעיר אותה. עכשיו תעמדי." הוא פוקד ואני מנידה בראשי
בפרעות,
"הרגת אותה!"
"תעמדי על הרגליים שלך!" הוא כועס, "אני צריך לקחת אותה מכאן, אז
תסתלקי!"
"חיה אכזרית שכמותך!" אני צועקת עליו בכעס ומצביעה עליו באצבע מאשימה,
אך הוא תופס בידי ומעקם אותה מאחורי גבי עד שצעקת כאב נפלטת מפי.
"תזהרי, לפני שזה בדיוק מה שיקרה לך." אני מפסיקה להתפרע בין ידיו והוא
משחרר את ידי ומסובב אותי אליו,
"תעלי אל החדר שהיית בו לפני כן,"
"קווין –"
"לא שמעת מה אמרתי?" הוא קוטע אותי ותופס בפניי, מכוון את עיניו אל
עיניי, "תעלי אל החדר שהיית בו עוד לפני כן." הוא פוקד ואני מהנהנת.
מבלי כוונתי הגוף שלי מסתובב ועולה במעלה המדרגות, ישר אל החדר בו היית עוד קודם
לכן.
אני יושבת על המיטה בחדר דקות ארוכות ולאחר מכן הדלת נפתחת וקווין נכנס פנימה עם
מגש אוכל ומניח אותו מולי על המיטה,
"אני לא רעבה." אני קוטנת בכעס ומשלבת את ידיי,
"את לא אכלת." הוא מסביר ואני מושכת בכתפיי,
"לא אכפת לי,"
"את מוכנה להפסיק לכעוס עליי?!" הוא מרים את קולו,
"אתה הרגת עכשיו מישהי! חפת פשע! ועל מה?!" אני צועקת עליו, משתמשת
בתנועות ידיים רבות,
"זה קרה, כריס. אני לא יכול להחזיר אותה, אז תפסיקי עכשיו!"
"חתיכת מפלצת נוראית!" אני צווחת והוא מוריד את ידיי שנעות באוויר בכעס
רב,
"המפלצת הנוראית הזאת היא בדיוק כמו החבר שלך!"
"תפסיק להגיד את זה כל פעם, סת' לא כמוך!"
"באמת?" הוא אומר בפליאה, "לא כמוני?"
"הוא לא הורג אנשים!"
"באמת?" הוא מגחך, "הוא הרג. הוא הרג עשרות אנשים, מאות, אלפים אם
לא מיליונים!" אני מצמידה את לסתותיי בכוח אחת לשנייה עד שאני בטוחה שעוד
שנייה הן יתחילות לדמם. "את פתטית, כריס. ממשיכה לאהוב בנאדם שיכול להרוג
אותך בכל רגע נתון."
"אתה לא יודע על מה אתה מדבר," אני לוחשת.
"לא יודע על מה אני מדבר?" הוא מגחך בלעג, "אנחנו הרגנו אנשים,
ביחד! הייתי שם, ראיתי את זה."
"הוא השתנה!"
"הוא יחזור להיות מהר מאוד מי שהוא היה." הוא אומר וקם על רגליו,
"עכשיו תסלחי לי, אבל יש לי כמה דברים לסדר." הוא מסביר ויוצא מהחדר.
אני מביט בדלת שנפתחת בזמן שידי מתופפת על השולחן ואז על ויקטור שנכנס עם אישה
שנראית בסביבות גיל ה30 וכנראה שהצליח למשוך מאיזה מועדון פנימה.
אני מחכה שיביט בי, וזה קורה רק כשהוא מתחיל לנשק את שפתיה. הוא ממהר להתרחק ממנה
ולהביט בי בגיחוך,
"הו, סת'. מה אתה עושה פה?" הוא משנה את הבעת פניו להבעה דואגת,
"מצאת את משפחתך?" אני מתקרב אל האישה במהירות,
"תלכי מפה, עכשיו." אני כופה עליה כשאני מביט לתוך עיניה והיא נסוגה
אחורה ויוצאת מן הדירה.
"חתיכת בוגד מסריח." אני פולט לעברו של ויקטור והיא שולף שקית דם מן
המקרר שלו,
"על מה אתה מדבר, סת'?"
"זה בסדר ויקטור, אין לך מה לטרוח. הוא יודע שיש בנינו עסקה." קולו
המוכר של קווין נשמע מאחורי ואני מנסה לשמור על קור רוח ולנסות לא להיראות מופתע
מקולו של קווין. אני מסתובב אליו,
"איפה כריס?" אני שואל, "איפה כריס ואיפה המשפחה שלי?!" אני
מתקרב אליו באיטיות, מנסה לאסוף את כל האימה שבי.
"אח', סת'." קווין מגחך, "כל כך נחוש בדעתך למצוא את המשפחה שלך
ואת כריס הקטנה שלך שאתה הופך חצי מאיטליה. משעשע ללכת אחריך ולראות את כל מה שאתה
עושה." אני נושך את שפתי בעצבנות,
"קווין!" אני מרים את קולי, "תחזיר אותם!"
"אתה צריך להתאמץ טיפה יותר," הוא מגחך ואז מעביר את מבטו אל ויקטור
שישב בשעשוע על הכיסא ושתה את כוס הדם שלו.
"מה אתה רוצה מכריס?"
"כוח." הוא מסביר בקצרה, "ואת של המשפחה שלך," הוא מתקרב אל
ויקטור ויושב על כיסא מול השולחן גם, "אתה מבין, סת'? אני מצאתי את הפתרון להיות
הערפד הכי חזק שיש. וכמו שאתה מכיר אותי ויודע, אני לא אהסס להרוס כל דבר שעומד
בדרך שלי."
"אני רוצה את כריס ואת המשפחה שלי!" אני מרים את קולי, שוכח לרגע שכל מה
שאני מנסה לעשות זה לשמור על קור רוח בסך הכל. אני מפגין עצבנות ורגש בכל דרך
אפשרית וקווין רק נהנה מכך יותר.
"אלוהים," אני ממלמלת ורק לאחר זמן ארוך אני מתרוממת מן המיטה. היד
השמאלית שלי והרצסיבית נמצאת מתחת לגבס והיא פועמת ומגרדת כל כך, זה מטריף. אבל זה
לא כל מה שמעסיק אותי, כל מה שמעסיק אותי הפרצה שלי היא כך שקווין לא כפה עליי
להישאר כאן לנצח ושאני לבד כאן. מה שאומר שאוכל לברוח, למרות שאני נמצאת באיטליה
אוכל לנסות לעשות משהו.
אני יוצאת מן החדר ומתקרבת אל הדלת, אך שנייה לפני שאני פותחת אותה קול כחכוך
בגרון נשמע מאחורי. הידית שלי אוחזת בידית במהרה ואני ממהרת לנסות לפתוח אותה אך
הידית מתחממת במהרה וכשאני מרגישה כאילו אני נוגעת באש אני ממהרת לקחת את ידי
אחורה בתוך אינסטינקט.
"מה?" אני לוחשת ומסתובבת אחורה, מביטה במישהי בעלת עור שחום שנראית
בסביבות גיל ה25 עומדת מולי. "מי את?" אני לוחשת.
"אני מייקלה." היא אומרת, "ואת כריס, ואת לא ממש הולכת לצאת
מפה."
"אז את הבייביסיטר החדש." אני מגלגלת את עיניי והיא פולטת גיחוך עם חיוך
ענק שלאחר שנייה נעלם ובמקומו מופיע מבט עצבני,
"תשקלי את המילים שלך." היא אומרת בקול מאיים ואני מרימה גבה אחת
בזלזול.
לפתע אני מרגישה את ראותי מתכווצות, אני אפילו לא יודעת איך להסביר זאת. אני
מרגישה ביד אוחזת בגרוני, סותמת את פתחי הנשימה שלי, אני משתנקת במהירות ואני
ממהרת לאחוז בגרוני, אבל זה נראה כאילו כל פתחי הנשימה שלי נסתמים מבפנים. במהרה
אוויר בקושי נכנס לראותי וכל מה שאני עושה זה להשתנק ולקרוס על הרצפה,
"תעצרי!" אני מקרטעת מפי ומביטה בפניה, היא מביטה בי בריכוז כל כך.
ההשתנקויות שלי ממשיכות וגוברות מרגע לרגע, פניי הופכות בוערות ומחליפות את צבען
לאדום שהופך באיטיות לכחול. אני מושיטה את ידיי קדימה אליה בבקשה שתפסיק כשאני
מרגישה שלאט לאט כל מה שאני נאחזת בו חודל מלהתקיים והאוויר אוזל לגמרי.
"מייקלה!" קול צעקה עצבנית נשמע מאחורי, "תעצרי!" הצעקה
הכועסת נשמעת שוב וברגע אחד אני מצליחה לחזור לנשום וממהרת לקחת את כל האוויר שאני
רק יכולה.
"היי," קווין מרים אותי על רגליי ואוחז בגופי, "את בסדר?" הוא
שואל ואני מנידה בראשי וממשיכה להתנשם במהירות, כל הניסיונות להסדיר את הנשימה שלי
הולכים ואובדים.
"חתיכת סתומה!" 'קווין גוער במייקלה, "מה חשבת לעזאזל?!" הוא
ממשיך אבל כל מה שהיא עושה זה לנופף בשערה ולהתיישב על הספה הגדולה,
"זה הגיע לה," היא ממלמלת וקווין מפנה את מבטו אליי, הוא אוחז בלחיי עם
ידיו הגדולות ומביט בי, מנסה למקד את מבטי בו.
"את מצליחה לנשום?" הוא שואל ואני מהנהנת לרגע קטן אבל מיד מחליפה את זה
להנדה. אני לא מצליחה להסדיר את הנשימה שלי!" הוא מניח את ידו על הבטן שלי
בזמן שידו השנייה עדיין נחה על הלחי שלי. "את נושמת מהר מדי!" הוא
מסביר, "בבקשה תירגעי, בסדר? תנשמי לאט לאט." הוא מנסה להרגיע,
"אחת.. ושתיים.. ושלוש." הוא סופר בשקט וכשהוא רואה שזה מתחיל לעבוד הוא
מצמיד אותי לחזהו וממשיך לספור בלחש באוזני. לבסוף הוא לוקח אותי לעבר הספה ומושיב
אותי על ספת היחיד,
"חכי, אני אביא לך מים." הוא אומר ואני מהנהנת באיטיות. לא עוברות חמש
שניות והוא כבר שם מולי ואני לוקחת את כוס המים בידו ושותה את המים.
"מה חשבת לעצמך?" הוא צועק על מייקלה שוב, "היא בת אדם! היא יכלה
למות! היא לא יכולה להיאבק בך מייקלה, היא בת אדם, לא ערפד או מכשפה או כל הדברים
המפגרים האלה!"
"זה לקח." מייקלה אומרת, "היא תלמד לדבר אליי בצורה
נורמאלית."
"מטורפת." אני מסננת לעברה, "אני הפסקתי לנשום!" היא מגחכת
לרגע ואני מעבירה את מבטי אל פניו הכעוסות של קווין שבוהות בה ונראות עצבניות כל
כך.
"איך היא עשתה את זה?" אני שואלת את קווין בשקט,
"את יודעת שאני פה, נכון?" היא אומרת ומנופפת בידיה, אך אני מתעלמת
ממנה.
"היא מכשפה." קווין ממלמל בשקט ואני מביטה בו בבלבול,
"כואב לי הראש." אני אוחזת בראשי בכאב והוא מפנה את ראשו אליי באדישות,
"מה קרה?" הוא שואל,
"כל הדברים האלה," אני לוחשת, "אתם חייבים להפסיק לשגע אותי."
אני ממלמלת.
קווין נאנח ועובר לעמוד מול מייקלה,
"הרגשת את זה כשראית אותה?" הוא שואל אותה והיא מהנהנת בראשה,
"על מה אתם מדברים?" אני לוחשת, ראשי פועם, אבל הם מתעלמים.
"איך עושים את זה?" הוא שואל ומייקלה מחייכת חיוך יפה,
"תסמוך עליי, בסדר? אני יודעת מה אני עושה." היא מחייכת, "אני
צריכה שתשתה ממנה דם בנתיים, כל יום במשך היומיים הקרובים פעם ביום. אנחנו נעשה את
זה עוד יומיים." קווין מהנהן,
"כבר שתית ממנה היום?" הוא מניד בראשו,
"לא."
"למה אתה מחכה?" מייקלה שואל ומחווה עלי בראשה.
קווין מביט בכריס שישבה על הספה הקטנה, מקופלת וכאובה. הוא ידע שהראש שלה פועם
ומתפוצץ ברגע זה בגלל מה שמייקלה עשתה קודם לכן. אבל בו זמנית ידע כי קווין ידע על
משפחתו בקרוב ותכניותיו ילכו לפח אם לא יחל לפעול.
הוא הוציא את הרחמים שלו כבר ממזמן ואין סיבה שהם יחזרו ברגע זה. הוא התקרב אל
כריס, תפס בכתפיה בעדינות והעמיד אותו מולו.
"מה אתה עושה?" היא לחשה בפחד והוא הניד את ראשו, הוא ידע שאין לה איך
להתנגד לו, כואב לה מדי והוא גם היה חזק יותר.
"אל תדאגי, זה בסדר." הוא אומר ומרים את ידה, ניביו נשלפים לאחר שנייה
והוא תוקע את שתי סכיניו באחד הורידים שלה ביד וממהר לשתות.
"קווין." הוא שומע את מייקלה, היא אוחזת בכתפו. "באמת קווין, זה
יותר מדי. היא מאבדת את ההכרה שלה, תפסיק!" היא ממשיכה לדבר, אבל עד שהיא לא
מנעה ממנו להפסיק לשתות בעזרת כוחותיה הוא לא עשתה זאת. הוא ניתק את אחיזתה של
כריס בידיו והוא צנחה על הספה, חסרת הכרה.
טוב, אז שוב, יהיה נחמד אם כול מי שקורא/ת יגיב :)
אני אעלה עוד פרק בקרוב, וזה יהיה 20, יאיי!
אוהבת, ושיהיה שבוע טוב :))
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
