העיצוב החדש שהזמנתי עוד לא הגיע ויגיע מאוחר יותר מסתבר, אני מקווה. מצטערת שלקח לי זמן להעלות את הפרק אבל אנחנו בחופש פסח ואני דיי משתדלת לבלות אחרי הזמן העמוס שהיה לי לפני. אבל עכשיו אני פה במיוחד כדי להעלות לכם פרק. אני מקווה שהייתה לכן חופשה נהדרת ושנהנתן ושאתן ממשיכות להנות עד הרגע האחרון, שיהיה לכן חג שני מקסים!
פרק 1 -
"אבא, יצאתי!" אני קוראת ולוקחת לידי את מפתחות המכונית שלי,
"לאן?" הוא מגיע אלי במהרה שנייה לפני שאני יוצאת מהבית,
"אימון מעודדות," אני מסבירה במהירות ויוצאת אל כיוון המכונית שלי,
"המשחק הגדול מתקיים עוד יומיים, ככה זה אחרי חצי שנה של לימודים!" אני
מסבירה במהרה והוא מהנהן ואני נכנסת אל המכונית שלי ונוסעת במהירות אל אולם הספורט
בבית הספר. האימון מתחיל בעוד מספר דקות ולעולם לא אוכל להגיע בזמן.
אני רצה אל האולם במהירות ופותחת את הדלת בהתנשפות,
"לעזאזל." אני מקללת בשקט ואנג'ל מגחכת,
"מה קרה, כריס?"
"הייתי עסוקה, מצטערת שאיחרתי." אני מתנצלת בפני כולם ואז מעבירה את
מבטי אל המאמנת קליין שחיכתה לראות את כל מה שהכנו כל השבוע הזה. "בנות,
תסתדרו!" אני קוראת אליהן וכולן מחייכות ובזמן שהן מסדרות את השיער שלהן הן
ממהרות להתייצב במקומן. "מכונות?" אני שואלת והן מהנהנות ואנחנו מתחילות
לזמר את המנוני הקבוצה בדיוק כשהמאמנת קליין מדליקה את המוזיקה. הבנות הולכות
אחורה ומסתובבות בזמן שאני ואנג'ל רוקדות במרכז ולאחר מכן מתחלפות עם עוד שלושה
בנות שמתחלפות עם עוד ארבעה בנות. לאחר מכן כולן עומדות בשתי שורות וחוזרות לעשות
את התרגילים ואז אנחנו מתחלקות לקבוצות של ארבע. שלוש בנות שולחות את ידיהן קדימה
ואחת מהן מתרוממת מעלה וכשהיא מנתרת באוויר השאר תופסות אותה. זה ממשיך ככה
בתרגילים במשך שלוש דקות שלמות ולבסוף אנחנו גומרות בפירמידה גדולה וקריאת ניצחון.
"נו, מה את חושבת המאמנת?" אחת מהבנות שואלת כשאנחנו יורדות מן הפירמידה
הגדולה והיא מהנהנת,
"זה טוב, זה יפה." היא מחייכת לעברנו ואנג'ל מביטה בי וחובטת בי בעדינות
עם ישבנה. "אני אשאיר אתכן לעבוד על קטעים קצרים אם אתן רוצות, אבל תהיו
מוכנות. משוחררות." היא מחייכת והבנות צונחות מטה כדי לקחת הפסקה. לעומת זאת
אני ואנג'ל יוצאות מן האולם כדי ללכת לקנות את השתייה האהובה עלינו מהמכונה ביחד,
כרגיל.
"אחרי המשחק הזה, אחרי שננצח. אין מצב שג'ייק לא ישים לב אלייך!" אני
מעודדת את אנג'ל שנראתה מעט מצוברחת בגלל ג'ייק. "אבל את חייבת להפסיק להיות
בדאון, יהיה בסדר."
"ואם הוא לא ישים לב?"
"האיי," אני פולטת בכעס, "את אנג'ל. מי לא שם לב אלייך?"
"אוח'." היא נאנחת בכבדות, "בואי נעשה סיבוב." היא מבקשת ואני
מושכת בכתפיי ושתינו מתהלכות בבית הספר שהיו בו כרגע לא יותר מדי ילדים שהיו
בריתוק או נשארו לתגבורים בבית הספר.
"תיראי, ואוו." אנג'ל מצביעה על מישהו שעבר במסדרון מולנו. לבוש במעיל
עור שחור ביחד עם ג'ינס מעט צמוד וחולצה לבנה. שערו השחור היה מעט ארוך ועיניו היו
בצבע כחול שבהק לעברנו גם ממרחק של שבעה מטרים.
"ילד אבוד?" אני מגחכת ומרימה את מבטי אליו, הוא היה נראה חדש.
"אממ.. בנות," הוא קורא לעברנו ושתינו נדרכות מיד, מביטות בו בזמן שהוא
מתקרב אלינו.
"הוא אפילו יותר חתיך מקרוב." אנג'ל לוחשת באוזני ואני מגלגלת את עיניי,
"לכי עליו!" היא מבקשת ואני מגחכת,
"את אפעם לא משתנה."
"יש לכן מושג איפה המזכירות?" הוא שואל, ואנג'ל מעקמת את פניה הצידה.
"אתה עובר לפה..? באמצע השנה?" היא שואלת בבלבול והוא מניד בראשו,
"רק להירשם לשנה הבאה, עד עכשיו למדתי בבית. לא יזיק לי להגיע לבית הספר."
"כמובן," אני ממלמלת ומחייכת אל אנג'ל, "בוא, אני אראה לך איפה
המזכירות." אני מעבירה את חיוכי אליו והוא מחייך אליי בחזרה חיוך מלא בשיניים
ישרות ולבנות. הוא מחווה בידו לעברו כדי שאלך קדימה לפני ואני מתייצבת לידו בזמן
ששנינו הולכים קדימה אל כיוון המזכירות שנמצאת במבנה השני.
"לא הייתי מגיע לפה," הוא מגחך, "זה בית ספר ענקי."
"כן, דיי." אני מגחכת, "שמחתי לעזור." אני קוראת שנייה לפני
שאני נעלמת מעיניו,
"רגע, אבל לא אמרת לי איך קוראים לך!" הוא קורא מרחוק,
"כריס!" אני קוראת אליו בחזרה כשחיוך מציף את פניו, אני בדיוק פונה אל
כיוון המבנה שיוביל אותי אל האולם ואל מבנה המעודדות ושומעת את קריאתו מאחורי : "אני
קווין!"
"נו, סת'." אבי מגחך ואני מחייך אליו, אני מרים את הכדור מן האדמה וזורק
אותו בחוזקה אליו. אבל קייט, שעם הזמן הגבירה את המהירות שלה באימונים התרוממה מן
הרצפה בקפיצה ותפסה אותו בחוזקה, פורצת בריצה כשכולנו אחריה.
תמיד אהבתי לשחק את המשחקים האלה. אבא טען שהם מוציאים מאתנו כוח מבלי שאנחנו
אפילו שמים לב בגלל ההנאה ושכך כוחנו גובר כשאנחנו מתאמנים. ללא ספק, הוא צדק, זה
הפך אותנו חזקים יותר, מיומנים יותר. ואחרי שעברנו לאיטליה שוב הבנתי שאני זקוק
לחוזק לאחר שנחלשתי כל כך.
כריס נשארה מאחור, לבדה בעיירה הקטנה והבטחתי שאני אשוב מדי פעם כדי לראות שהיא
בסדר למרות שהייתי דיי בטוח שקווין לא ישוב אליה.
אבל עם הזמן גם אני הכרתי נערה משלי וידעתי שאולי הגיע הזמן לעבור קדימה למרות
שכריס תמיד תעיק עליי. מיילי היא הנערה שלי עכשיו, למרות שיש בה דברים שמזכירים לי
את כריס, אבל זו הבחירה שלי. יכול להיות שבגלל שיש דברים שמזכירים לי את כריס.
ולמרות שאני לא אוהבת אותה הכי בעולם כמו שאהבתי את כריס אני חושבת שאני צריך
לנסות ולהמשיך קדימה כמו שכריס עושה בחייה. היא יוצאת למועדונים, מחייכת ומבלה בין
חברים. היא חזרה לעצמה ואני בטוחה שחיה מאושרים.
"היי," קולה של מיילי קוטע את המחשבות שלי לאחר שחזרנו הביתה מן האימון.
אני מתנשף בחוזקה והיא מגחכת ולוקחת את המגבת שמוטלת על הכיסא, מנגבת את פניי
בעדינות ואז מצמידה נשיקה אל שפתיי וכורכת את ידיה סביב צווארי כמו שאני כורך את
ידיי סביב מותניה ומושך אותה אליי.
"מה אנחנו עושים היום?" אני שואל והיא מחייכת,
"בוא נצא לסרט. מזמן לא יצאתי לסרט ואני רוצה להרגיש כמו כל בנאדם נורמאלי
שיוצא לקולנוע והוא לא ערפד לשם שינוי היום." היא מסבירה ואני מושך בכתפי,
"אין בעיה. אני אאסוף אותך בתשע?" אני שואל ונשכב לצידה על המיטה והיא
מהנהנת בהתלהבות ומצמידה נשיקה אל הלחי שלי.
"מיילי, סת'. אתם באים לאכול?" אמי קוראת מלמטה ומיילי ואני פורצים
בריצה מהירה מטה ויושבים ליד השולחן.
"אני רעב." אני גונח ומצחקק לאחר רגע,
"תחכה לאביך ולאחיך." אימי מבקשת ולאחר שהם מגיעים אנחנו מתחילים לאכול.
משפחה רגילה, עד כמה שאפשר.
"מי זה החדש והלוהט הזה!?" אנג'ל ממהרת להגיד לאחר שנגמר האימון ויש לנו
זמן לדבר, בדרך הביתה במכונית שלי.
"קוראים לו קווין." אני מחייכת ואז פונה פנייה חדה אל הקניון,
"באלי להסתובב טיפה." אני מושכת בכתפי והיא מחייכת,
"את יודעת שאני אפעם לא מתנגדת לקניון!"
"מובן שלא." אני מחייכת לעברה,
"נו, דברי עליו כבר!" היא דוחקת בי, "ואל תעבירי נושא."
"אנג'ל, קוראים לו קווין והוא חתיך. זה כל מה שאני יודעת עליו."
"רק חתיך?! הוא אלוהי. ואוו, מה זה היה כאילו?" היא אומרת ואני מצחקקת,
"כן, כן. הוא אלוהי, בסדר?"
"אני לא יכולה לחכות לרגע שניפגש אותו שוב, שיתחיל איתך טיפה." היא
מחייכת ואני מושכת בכתפי, ויורדת מין המכונית כמוה.
"אני חייבת למצוא משהו ללבוש בפסטיבל אהבה היום."
"אומיגאד, הפסטיבל אהבה היום! בטוח קווין יהיה שם. כל העיירה הולכת!"
היא מתלהבת ואני מגלגלת את עיניי. "היום את מתנשקת איתו. ברור לך? בחצות, כמו
כולם." אני מגלגלת את עיניי והיא תופסת בכתפיי ומסובבת אותי אליה. "ברור
לך?!" היא שואלת בכעס ואני מהנהנת,
"ברור, ברור."
"יופי!" היא קוראת בשמחה ומושכת אותי אל אחת חנויות הבגדים האהובות עליי
במטרה למצוא שמלה יפה כדי ללבוש הערב.
בנות, תהנו בחג השני הזה שיהיה לכן מקסים ולכל המרוקאיות (או לא מרוקאיות שבכל זאת חוגגות מימונה כמוני ;]) שיהיה לכן המון מופלטות שמנמנות וטעימות D:
אוהבת המונים, אל תשכחו להגיב. אני כאן בקרוב ותמיד רואה :)
אגב, עברנו את ה10 אלף וחצי כניסות, אתן מדהימות! תודה על הכל!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
