יומנה של סיגני (או: הסאגה שנקראת "החיים שלי")

לפני יומיים אני ואמי היקרה שוחחנו. בשלב מסוים עברנו לשוחח על הנושא שאני הכי שונאת לשוחח עליו - דת. היא שאלה אותי במה אני מאמינה. מכיוון שהיא גלאי שקרים מהלך, אמרתי לה שאני "לא מאמינה באלוהים" (ציטוט מדויק) - מחד, זו התשובה הכי קרובה לאמת. מאידך, היא לא יכולה לעלות על דעתה שאני נאו פגאניסטית. היא שאלה למה. נתתי לה נימוקים פשוטים שכל אתאיסט משתמש בהם - שרוב הדתות המונותאיסטיות (אם לא כולן) מאמינים באלוהים שהוא טוב וכל יכול, ושאם באמת זה היה כך, העולם הזה היה נטול רוע (אבל הוא לא). מכיוון שהעולם מלא ברוע, יש שלוש אופציות - או שהוא לא רוצה, או שהוא לא יכול או שהוא לא רוצה ולא יכול. בעוד הנימוק הזה נתן לה תשובה מספקת, צצו שאלות בראשי. למה? בגלל איך שאמא שלי שאלה למה אני לא מאמינה באלוהים (ואני מצטטת):"למה את לא מאמינה בה'? מה, החברה הזו שלך X השפיעה עלייך? דווקא כשהיית קטנה ממש האמנת בה'". האמת? הניסוח של השאלה ממש פגע בי באותו רגע. מה לעזאזל אותה חברה שלי, ת'רוד***, קשורה לזה? זו האמונה שלי והדרך שלי! באותה מידה יכולתי להאמין בישו או במוחמד או בבודהה או במה-שזה-לא-יהיה! שלא לדבר על כך שהיא מערבת את התקופות בהן ניסיתי להתקרב לדת (אבל בסוף הבנתי שזה לא מתאים לי). למה לעזאזל לערב את העבר, כשיש משהו שונה בהווה?

והכי חשוב - אם לא הייתי רומזת לה שאני אתאיסטית והייתי אומרת לה במפורש שאני "עובדת אלילים" (וידוע לכל שעבודה זרה, מבחינת היהדות, זה "יהרג ובל יעבור"), מה הייתה התגובה שלה? אם היא מגיבה ככה לאמירה שכזו, שבה אני אומרת שאני אתאיסטית ומקבלת את זה באופן חלקי, מה היה קורה אם הייתי אומרת לה שאני נאו פגאניסטית? האם היא הייתה מקבלת אותי? האם היא הייתה צועקת עליי? האם היא הייתה מנדה אותי מחברותיי וידידיי?

אני לא רוצה לדעת ולא רוצה לבדוק את זה, זה יותר מדיי מסוכן בשבילי. אולי אגיד לה אחרי שאהיה עצמאית בחיים ואחרי הצבא. וטוב שאחי ואחותי ישנו באותו זמן, אם אחי היה שומע על זה הוא היה שונא אותי - הוא אחד האנשים הכי קיצוניים שאי פעם נתקלתי בהם. הוא לא היה מקבל אותי בוודאות, ואף באחת הפעמים בהן התחמקתי מתשובה כשהיו שיחות על דת הוא אמר: "אם את לא מאמינה בה' את לא אחותי" (ושוב פעם, ציטוט מדויק).

מדהים עד כמה החיים מזכירים לך שכדאי לך לסתום את הפה שלך לגביי דברים מסוימים. יכול להיות שזה היה יותר מזל משכל או יותר שכל ממזל, אבל טוב שאמרתי שאני אתאיסטית ולא נאו פגאניסטית. רק הנורניות היו יודעות מה היה קורה אז.

*** ת'רוד היא אותה חברה נאו פגאניסטית מוצהרת שעליה סיפרתי בפוסט הראשון שלי. למרבה המזל, אמא שלי חושבת שהיא "רק" אתאיסטית.