הייייייייייי D:
פרק 8!! סוף סוף XDDD
פרק 8
*נקודת המבט של לילי*
"דני אני לא יכולה יותר ככה" יללתי לדני כמו ילדה קטנה בזמן
שהראש שלי תקוע עמוק בתוך המיני מקרר שהיה על האוטובוס. "אתם כאלה חזירים!
אתם לא משאירים לנו כלום!!! אתם לא משאירים לי כלום!!" אמרתי בעצבים למראה המקרר הריק ולצליל הבטן
המקרקרת שלי. "אוי די להיות כזאת בהמה" אמרה שיר בטון מתגרה וצחקה.
"אני לא בהמה!" מחיתי נגד ההצהרה ששיר אמרה כרגע.
מצאתי באחד המגירות שקית צ'יפס פתחתי אותה והלכתי לכיוון המיטות.
אחרי הריב בין בן וסאמי האווירה בין כולנו נהייתה מתוחה. ממה שהבנתי הם לקחו הפסקה
או משהו כזה... הבן אדם היחידי שסמנטה ניפתחת אליו עכשיו זה דני... רק דני. זה
מעצבן אותי שהיא בוחרת להתעלם מאיתנו ברגעים כאלה שאנחנו רוצות לעזור, אבל אני מצד
שני ממש התקרבתי לבן... והבנתי שהוא ממש שונא את עצמו בגלל הדבר שקרה..... בהופעות
יכולתי לראות שאין לו את האש בעיניים והרצון של פעם...
"סמנטה אפשר לדבר שניה...לבד?" שאלתי אותה בשניה שהיא נכנסה
לטווח הראיה שלי. היא התחילה ללכת למקום מרוחק מאיתנו והבנתי שזה כן.
"אז.... מה קורה?" שאלתי אותה אחרי שהתיישבנו על המיטה של דני."בסדר"
היא ענתה בלי רגש. "אני... אני מרגישה שאת התרחקת מימני ואת רק עם דני.. ואני
ממש דואגת לך.. עם את בסדר.." מלמלתי "אם את מנסה לדבר איתי על בן אני
קמה והולכת" היא הצהירה. "אבל הוא ממש מתחרט!" זה נפלט מימני. היא פשוט
קמה והתחילה ללכת. "למה את כזאת עקשנית! את יודעת שאת אוהבת אותו!"
"את לא יודעת כלום!!" היא צרחה עליי עם דמעות בעיניים, היסתובבה והלכה.
*נקודת המבט של סאמי*
אני כל כך שונאת אותה עכשיו!! חשבתי
לעצמי כשאני יוצאת מהאוטובוס. הלכתי קצת קדימה וראיתי את דני יושב על אבן ומעשן
(היינו בעוד תחנת דלק). הלכתי והתיישבתי לידו.
"מה קרה?" שאל אחרי שסובב את פניו לכיווני. "סתם...... לילי התחילה
לדבר על.." לא יכולתי להגיד את השם שלו אבל דני הבין. אני ובן לא דיברנו מיום
הריב הקטן שהיה לנו. עם להגיד את האמת כן אהבתי אותו אבל פשוט הגעילה אותי המחשבה
שהוא אשכרה עשה את זה עם איזה מישהי לא מובנת אחרי ושהוא השאיר אותי אחרי המכות
שהלכתי עם אותה הזונה. "היא רק רוצה לטובתך... היא חברה שלך והיא דואגת
לך" אמר מחייך קלות "כן אבל עדיין אמרתי שאני לא רוצה לשמוע אבל היא
עדיין המשיכה...והיא אמרה לי שהתרחקתי מימני ואני כל הזמן רק איתך...אבל זה לא
נכון" אמרתי. "את
בטוחה..?" הוא אומר ולוקח שכתה מהסיגריה. "אני לא בטוחה.... אבל.. אתה
הבן אדם היחידי שבאלי לדבר איתו.." אמרתי בזמן שהוא לוקח את השכתה אחרונה
וזורק את הסיגריה הרחק מאיתנו.
*נקודת המבט של שייני*
"באמת שאני לא יודעת מה לעשות...." מלמלה מישל אחרי שסיפרתי
לה ה-כ-ו-ל. "אולי תדברי עם סאם ותגידי לו איך את מרגישה" ניסתה מישל
לעזור. "אבל אני לא רוצה לפגוע בקאם... כאילו אנחנו לא ביחד או משהו...." הסברתי לה עוד פעם את המצב.
"אז דברי עם קאם!" היא צרחה אליי קלות והרגשתי שעוד שניה אני הקבל כפכף
לפרצוף. "טוב טוב!" עניתי לה באותו טון. "אז אחרי שעוד שניה רצחת
אותי ודיברנו עליי.... מה קורה איתך ועם ג'יימס?" התעניינתי תאמת במה שיש לה
להגיד. "אני והוא דיברנו והוא הסביר לי הכול ולדעתי זה ממש חמוד שהוא מפחד
לפגוע בי" היא צחקקה. "אז אמרתי לו שהוא לא ידאג ו....אנחנו ביחד
כזה" היא הסמיקה רק מלהגיד את זה.
"סוף סוף למישהו יש מערכת יחסים נורמאלית." אמרתי. כשחושבים על זה יש כל
כך הרבה דרמות! בין סאמי ובן, ביני ובין סאם ושיר ואיך שהוא קאמרון ובין לילי ודני
לא ידוע מה יש אבל יש... ורק למישל הכול בסדר! כל כך כיף לה... גם אני רוצה את
השקט ואת האושר בלהיות מאוהב במישהו....
*נקודת המבט של לילי*
"מה אתה כזה שקט?" שאלתי את בן ששכב במיטה שלו. הוא הזיז את
הגוף שלו הצידה ומסמן לי לשבת לידו. "את יודעת... מחשבות.." הוא ענה
אחרי כמה שניות "אני כל כך שונא את עצמי.... סוף סוף מצאתי משהו טוב ואני
פאקינג פוצצתי לעצמי את זה בפרצוף!" העיניים שלו התמלאו בדמעות.
בזמן האחרון בן בוכה הרבה... או שלפחות רוצה אבל מחזיק את עצמו. כל כך ריחמתי עליו
כי הוא בסך הכול בן אדם, ובני אדם עושים טעויות. קצת הייתי עצבנית על סאמי בגללל
זה.... בגלל הדרך שהיא עושה את זה... היא פשוט מתעלמת מימנו ונותנת לו לאכול את
הלב מרוב כאב וגם בגלל זה שהיא כל הזמן עם דני.. אני נישמעת ככה כמו כלבה קנאית
אבל...זאת האמת. אני מקנאה... אני פאקינג מקנאה בחברה הכי טובה שלי בגלל שהיא פשוט
יושבת ומדבר איתו הרבה! אני מרגישה סתומה
בגלל זה אבל אני לא יכולה להפסיק. "בנצ'ו...." חיבקתי אותו "הכול
יסתדר בסופו של דבר" אמרתי והבאתי לו חיוך מנחם והוא החזיר לי באותו חיוך..
*נקודת המבט של סאמי*
אני לא יכולה יותר.... אני משתגעת. אני לא יכולה להסתכל אליו ולא
לרצות להרגיש את השפתיים הכול כך ממכרות שלו על שלי...
הבנים הלכו לעוד הופעה והבנות הצטרפו אליהם כרגיל, ואני נישארתי לבד באוטובוס. נישאר
עוד שבוע של סיבוב ההופעות ואני מפחדת לא לראות אותו יותר. במחשבה הזאת ניכנסתי
למיטה שפעם הייתה שלנו והתכרבלתי בשמיכה שלו... היה לה את הריח שלו. התכרבלתי עוד
יותר והדמעות פשוט התחילו לזלוג.... ואז נישברתי. בכיתי, בכיתי הרבה.. אבדתי את
תחושת הזמן ופשוט נירדמתי שם.
זאת הפעם הראשונה שבכיתי עד לאיבוד כוחות ונירדמתי בגלל זה.
לא לשכוח להגיב ^-^
בנצ'ו ♥♥♥♥♥♥♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: