נחם ה'... ואת העיר האבלה והחרבה... האם ניתן לומר דברים כאלו בימים אלו, בהם ירושלים איננה חרבה?

אינני מתיימר לחשוב כי ירושלים בנויה כבתחילה, כמובן בית המקדש עדיין לא עומד על תילו ושועלים מהלכים בו.

אך כיצד נוכל להביא לבנין העיר החרבה,

מיכה הנביא אומר לנו הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם: עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ

כלומר, להבנתי את דברי הנביאים השונים,

עלינו לדבוק בעולם מוסרי, (כמובן מוסר אלוקי ולא אנושי), עולם שעושה צדק ולא הולך אחר הכסף.

הבנה גדולה שזהו יעודינו כעם, לתקן עולם במלכות שדי. תיקון המשפט והצדק.

אהבת חינם שפירושה ראיית הטוב בכל אדם, כאשר נצליח לעשות זאת, הרי שנעמוד ביעודינו.

אין צורך להיות אחידים המחלוקת הינה חלק בלתי נפרד מחיינו, אך מחלוקת אין פירושה פירוד!

בברכת מנחם ציון ובונה ירושלים

לסביות חזנית וישראלי יושבים לארוחת שבת....

נשמע כתחילתה של בדיחה, אז זהו שזוהי מציאות אפשרית אותה חוויתי בשבת האחרונה.

בשבת התארחתי בעיר קמברידג' אצל בחור יהודי חם לב, ממש מזכיר את רבי שלמה קרליבך.

חבר מהעבודה הביא אותי עם רכב לביתו של אותו יהודי, וכשהמארח ראה אותו ישר שאל "והיכן אתה אוכל הערב? בו תישאר איתנו יש המון אורחים"

כשעלינו לדירה ראינו כבר כמה אורחים כשבסופו של דבר התארחו כעשרה אנשים. כמובן שכל אחד שונה מחבירו, בחורה אחת עם כיפה השניה עם ציצית ...

בארוחת השבת התארחתי אצל זוג חברים שלו, שם חיכתה לי הפתעה, זוג שהבעל דתי אורודוקסי והאישה ממנין מסורתי, זוג נשים, שתיהן עם כיסוי ראש וטבעת נישואין, לאחר מכן הבנתי שהן נשואות, כלומר האחת לשניה! (הלם גמור עבורי), בחורה עם חולצה ללא שרוולים וחצאית די קצרה המשמשת חזנית (בבית כנסת) וזוג מארחים נפלאים שפותחים את ביתם וליבם לכל מי שחפץ.

גם התפילה היתה מיוחדת, באולם התפילה המרכזי מתקיימת תפילה "מסורתית" גברים ונשים כאחד. (לא נכחתי, כך שאין לי רשמים נוספים), באולם למטה התקבצו כעשרים גברים ועוד כחמש נשים כשביניהם מפרידה מחיצה בגובה שמונים סנטימטר. התפילה היא כמו שאני רגיל מישראל, רק קצת מוזר לעמוד לפני רבונו של עולם בתפילה כך!(כנראה עניין של הרגל), בהוצאת ספר תורה אחת הלסביות (מהארוחה) ניגשה לתחילת עזרת הנשים, קיבלה מהחזן את ספר התורה והוליכה אותו בעזרת הנשים, על מנת שהנשים ינשקו את ספר התורה, משסימה את עזרת הנשים חזר ספר התורה לחזן שהוליכו בקרב הגברים.

לאחר התפילה התקבצו שני המנינים לקידוש משותף!

מה אני לוקח מזה,

הרבה פעמים בארץ ישראל אנחנו מחפשים את המשותף, אך גם את המפריד.

ברוך ה' אנחנו לא במצבם של יהודי הגלות, אם הם לא יחיו זה עם זה, הם לא יוכלו לחיות חיים יהודים כלל!

האם יש באמת כאלו מחלוקות ביננו? (בין כל הקבוצות בעם ישראל ובודאי בקרב הציבור הדתי בכלל ובקרב הדתי לאומי בפרט)

עלינו ללמוד מכך, אם נצליח לראות את הטוב שהבורא נתן בכל אחד מאיתנו, הרי שנצליח להתאחד כי רב המאחד על המפריד.

לקראת תשעה באב אני מלמד את עצמי להשתדל לראות את הטוב שבכל אדם ומתפלל שתכול בי אמירתו של רבי שלמה קרליבך,

"אם היו לי שני לבבות, היה אחד פנוי לשנאה ואחד לאהבה, מכיון שיש לי רק לב אחד הרי הוא לאהבה"

ואסיים בדברי זכריה הנביא בפרק ח "וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ, אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר, אַל-תֶּאֱהָבוּ"