הגוף נרפא ממאבק אלים

הגוף נאבק באויבים מדומיינים

עכשיו זה הזמן, לשבת ולשכוח

את הזוועות שחלפו בראשי ולסלוח

רציתי לשכוח, את הרגעים הקשים

רציתי לנעול, את הרגשות הכבולים

רציתי הרבה דברים, אך המאמצים היו כה גדולים

אז פשוט ישבתי, והתמלאתי ברחמים מיותרים

אני לא חדשה בעולם, אך גם לא מבוגרת

אני רק בתחילת המשחק שנקרא החיים

אי אפשר להפסיד בו, כולם מגיעים לאותה נקודה

אך הדרך, הדרך היא שונה

כבר שלושה ימים, כאבים ורחמים מתנחלים

כבר שלושה לילות, שהכאב גורם לצער ולבכות

כבר שלושה רגעים, שאני מרגישה שזה הזמן לברוח מהחיים

אבל אני עדיין נלחמת, כי יש עוד אנשים שמאמינים

הדרך קשה, הדרך אך מתגמלת

כל כך הרבה ניגודים בשירים שאני כותבת

מצד אחד, האדם צריך להתמודד עם קשיים רבים

מצד שני, האדם צריך לחיות את החיים בצורה המיטבית

אז מה אעשה? האם אכנע לכאב?