כועסת על הצלחתם המועטה של אנשים - שלא השקיעו רבות והצליחו יותר

כועסת על אנשים, ילדותיים שלא מעריכים כמה ניתנה להם הזכות ללמוד

נמאס לי מאנשים, שמפריעים לאנשים אחרים - למרות שלא משקיעים בעצמהם

נמאס לי

אני רוצה להצליח, להצליח יותר מה100

להגיע עד לציון הגבוהה ביותר, ולא לדעוך.. אני משקיעה רבות בלימודיי

ולכן כל שמץ של ילדותיות בשיעור או במבחן, גורם לי לכעס אדיר על העולם

איני יכולה לסבול ילדותיות כזו

הריי לעזעזל, אנחנו בני 17, למה אתם כל כך ילדותיים?

שמץ של טמטום עוד נשמר בהם, כזה שהיה אמור מזמן להיעלם

כועסת, כל כך כועסת

אין על מי להוציא את הכעס, אז שותקת, הכעס רוצה להשתחרר אך אני משתיקה אותו מבפנים

האם אני פרפקציוניזטית?