אני פה, אני חושבת על לכתוב יותר באופן כללי וחושבת לנסות לכתוב ספר... אני לא יודעת אם אתם תאהבו או לא

זה בדרך כלל על דברים שהייתי כותבת בבלוג, על החיים ואיך אני תופסת את העולם

ההתחלה הולכת להיות לא על דיבור על עצמי, אלה על השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו כדי להעריך כמה אנחנו שווים

ואיך אנשים שונים חעריכים את עצמם..

חחחח נשמע קצת מדכא אבל ... לדעתי זה דווקא יכול להיות מעניין

אז למה לא, נעשה ניסוי

ואם זה יהיה מעניין, אולי אני אפרסם :D

אז, תשרדו אהה?

שורדת לאט לאט, קשה אבל מתגמל אומרים?

האם זה קשה? זה בטוח

האם זה מתגמל? זה משהו שאף אחד לא יכול לדעת

אז בנתיים אני שורדת, בנתיים אני מנסה להרגיע את עצמי לאט לאט עד שלא יהיה לי האי שקט והכאבים שבאים עם הלחץ

כן, אני שורדת.. אבל אני לא מחשיבה את עצמי כחזקה... לדעתי החוסר שקט והכאבים האלה גם מתבטאים באי ביטחון שאנחנו מרגישים

החוסר שקט גורם לנו להרגיש שאנחנו לא מספיק טובים, יש שאומרים שהאי שקט הזה הוא הרגשה שמתקבלת שאתה בטוח שתכשל

אבל אני רוצה לעבור, אני יודעת שאני יעבור

אני רגועה..

אבל זה שקר

בפנים תמיד יש את המקום שקשה לך, המקום שאתה יכול להתפרק בו.. זה מקום שקט ולבד.. אסור להיות בו יותר דיי זמן כי אם כן תתמכר עליו

המקום הכואב, זה לא מקום כיף, זה מקום של אי שקט... אתה שומע כל רעש ורעש סביבך. מרגיש כל שנייה עוברת לאט ולאט ולאט ולאט

קשה המקום הזה, אולי הלחץ שלי קשור לחוסר ביטחון? אולי הלחץ שלי קשור לבעיית קשב וריכוז? אבל מי יכול לדעת

אז אני שורדת..

לא ניסיתי שזה ישמע מדכא.. אבל אני מנסה לאט לאט לשפר את עצמי.. אני מקווה שכל מי שקורא או רק מדפדף פה שיחשוב על עצמו

ושיגיד לעצמו אם הוא סובל או לא.. אם אתה לא סובל אז תדע שיש כאלה שכן... תהנה מכל רגע בחיים שלך, וזה מה שבעצם שאני רוצה..

תעריכו את זה

ומשהו ממש מגניב שמצאתי: http://phobialist.com/

i am suffering

בבקשה שמישהו יתן לי את האופציה להפסיק את הכאב

מהי אהבה

שאלה גדולה שאי אפשר להסביר אותה..

האם שווה אהבה?

האם צריך אהבה?

ולמה צריך אהבה?