עוד נושא שמעצבן אותי בזמן האחרון שמדברים עליו:

התאבדות

אומרים שאנשים שמתאבדים הם אנשים חלשים, אנשים פחדנים. לדעתי זה לא נכון

לדעתי בשביל להתאבד דרוש אומץ, דרוש מחשבה, האנשים שלא חווים רגשות שמביאים אותם למקומות כאלה

לדעתי הם החלשים, כי הם לא הבינו למה אדם רוצה באמת ליטול את חייו

לכן, שאדם אומר שאנשים שמתאבדים הם פחדנים, אני לא מסכימה

פרפקציוניסטית? האם זה משנה איך אני כותבת?

איני רוצה להתווכח, או לשנות את עצמי, לכן איך שאני מביעה את עצמי ככה זה נשאר, כמה שיותר שגיאות כתיב ככה יותר נגלה לי שאני פורקת את הלב ללא לחשוב על מה אנשים יגידו

עוד דבר 1:

האם להצליח זה אפשרי?, להגיע ל100% כל הזמן זה אפשרי? לכן למה אני עדיין שואפת ליותר מאחרים

איני יכולה לסבול שאנשים אחרים מצליחים שאינם משקיעים כמוני

איני יכולה לסבול שמתקנים אותי בכתיב - לשון אינו הצד החזק שלי.. אלה רק באנגלית

לכן, תגידו מה שאתם רוצים, אבל לפחות אני אמיתית עם עצמי

תמונה שהצחיקה אותי: בערך מסבירה איך אני מרגישה לפעמים בכיתה, או שאנשים מתנהגים בילדותיות שלא מאופיינת לגילם

כועסת על הצלחתם המועטה של אנשים - שלא השקיעו רבות והצליחו יותר

כועסת על אנשים, ילדותיים שלא מעריכים כמה ניתנה להם הזכות ללמוד

נמאס לי מאנשים, שמפריעים לאנשים אחרים - למרות שלא משקיעים בעצמהם

נמאס לי

אני רוצה להצליח, להצליח יותר מה100

להגיע עד לציון הגבוהה ביותר, ולא לדעוך.. אני משקיעה רבות בלימודיי

ולכן כל שמץ של ילדותיות בשיעור או במבחן, גורם לי לכעס אדיר על העולם

איני יכולה לסבול ילדותיות כזו

הריי לעזעזל, אנחנו בני 17, למה אתם כל כך ילדותיים?

שמץ של טמטום עוד נשמר בהם, כזה שהיה אמור מזמן להיעלם

כועסת, כל כך כועסת

אין על מי להוציא את הכעס, אז שותקת, הכעס רוצה להשתחרר אך אני משתיקה אותו מבפנים

האם אני פרפקציוניזטית?

חוק האתיקה, המצפון והמוסר

האם הווה יהיה שונה מהמחר

השמיים כחולים יותר, זרם המים משנה כיוון

הרגשות נבנים וכך גם האמון

אנונימית אני, זרה ולא ידועה

כך אני פורחת, לאט לאט מהשממה

מתחילה לפרוח, מבחינים בי

מתחילה לזרוח, ממתינים לי

קל יותר להיות לבד, ללא מחויבות ודאגה

לאהוב אינה יודעת, מחויבות לי קשה

מאמץ לקשר שמחכה לי

תירוצים והסברים מתקילים אותי

מנסה למצוא תירוץ, אסור להיקשר

לא יודעת מחויבות

לפגוע לא רצוני

אנסה לעשות מה שליבי רוצה

לא אתן למחשבות להכניעיי

בעתיד יחכה לי עולם יפה

שם אני אגדל ואפרח

לא בדממה ולבד, אלה לעיניי כולם