אני אוהבת את פסח. כבר אמרתי נכון? אני אוהבת את ליל הסדר המשפחתי הפסיכי שלנו, את הבישולים, התכנונים, הוויכוחים ( צריך עוף? לא מספיק כל האוכל? - כן. כי אח שלי הכי אוהב עוף).
והאם אנחנו אוכלי קטניות או לא.
( כן, כי אחרת מה נאכל?.. )
ושיהיה ברור לכם שהפעם אנחנו קוראים את כל ההגדה ( המשפחתית, הקיבוצית, שהכינה אמא שלי באהבה. יש גרסאות שונות ואף אחד לא יודע בדיוק איפה אנחנו...
אני אוהבת את הסדר והניקיון לפני. לארגן ולחדש ולזרוק ולנסות להנדס מחדש את עצמנו עם הבית הזה.
כי סדר הבית בשבילי הוא סוג של ארגון מחדש והגדרה מחודשת של הערכים שלי. מה חשוב לי. מה עקרוני לי. ( לשמור למשל דברי יצירה שתופסים מקום יקר אבל אני יודעת שיום אחד יגיע זמנם). ממה אני מוכנה להפרד ( כלי בית ומשחקים שאפילו שהם ממש טובים ומצויינים ואפילו שהם ניתנו באהבה, כבר לא ישמשו אותנו). ובגדים שבאמת כבר לא אלבש - אפילו שהגעתי למידה שלהם!
זו גם הזדמנות לפגוש מחדש את הדנא התרבותי שלי ולהזכר מחדש בעצמי. הפעם הגעתי אפילו ברפרוף לניירת ישנה שלי מהצבא ונזכרתי כמה סתוית והגיגית הייתי. 25 שנה עברו מאז. נראה לי שכל התאים, הפיזיים והנפשיים שבי כבר התחלפו. מיינתי את הדיסקים ( אפילו שג'סטיס טען שלעולם כבר לא נשמע אותם). מגירה שלמה הצטמצמה לכמה תיקיות שיש להן סיכוי להכנס לאוטו, המקום היחיד שיש בו הזדמנות מעשית לשמוע דיסקים עדיין. כל כך הרבה מוסיקה שמרכיבה את הבסיס המהותי שלי. ויש עוד ועוד דרך היוטיוב שקשה להספיק את הכל.
וספרים. כל כך הרבה ספרים מקסימים יש לנו. ואני נזכרת כמה שאני אוהבת אותם. ואני תמיד בסימן שאלה. האם עוד אקרא בהם? האם יום אחד הילדים ימצאו אותם ויאהבו אותם?
במוסיקה לפעמים אנחנו נפגשים. אז אולי גם בספרים יש סיכוי?
ואז למרות כואבות לי הרגליים והזרועןת והצוואר, ולמרות שאני מסריחה מאקונומיקה ועוד צריך לבשל את השומר כי מחר צריך לגמור לסדר ולחגג את הבית, כיף לי והגינה פורחת, ואני שמחה ומלאת הודיה, כי לאט לאט אני מתקדמת לי בדרך החירות.
חג שמח ואביבי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
