BODY AND SOUL

ובכן... לרוב אני ואבי ביחסים ממש ממש טובים , למרות שאני לא גרה איתו אנחנו מתקשרים הרבה דרך פייסבוק...

ביום שישי שעבר כמיטב המסורת עלינו לחדר האוכל לארוחת ערב חגיגית , הארוחה הייתה נהדרת ודשנה.

את המשך הערב בילינו במועדון החברים אבא ישב , אני עמדתי מעליו ומסביבנו המון האנשים וחברים קרובים

התחלתי לשחק בעגיל של אבא שלי , שאלתי

"הוא חדש?"

"כן"

"וואו מדהים אבא אני יכולה לקחת אותו?"

"קחי"

התחלתי לשחק עם העגיל , מנסה לשחרר אותו מהסוגר החזק תוך כדיי אמרתי

"אבוש , אני אוהבת אותך"

לא האמנתי למשמע אוזניי כאשר הוא החזיר לי את התשובה הבאה: "שרמוטה קטנה" תוך כדיי גיכוך

הרמתי מייד את הידיים מהאוזן שלו "מה אמרת לי?"

"שרמוטה קטנה" בגיכוך כבד יותר

ניסיתי לבחון את המבטים ההמומים של יושבי השולחן , התקרבתי והרמתי אצבע לפנים שלו "יש לך מזל שאנחנו על יד אנשים אחרת הייתי דופקת לך עכשיו את הסטירה של החיים שלך"

קמתי והלכתי.

מחקתי אותו מהפייסבוק , החצוף אפילו לא טרח לנסות להוסיף אותי שוב או להתקשר ולהתנצל

לפעמים אני באמת נגעלת מהמחשבה שיצאתי מהביצה שלו.. ולא מעצם המחשבה שיצאתי מהאשך שלו אלא מעצם זה שהוא כזה בן אדם דוחה.

ראש השנה עוד מעט...

המנהג הוא שחוגגים עם המשפחה בקיבוץ?

ולאן אלך?

ומי יברך אותי בברכת שנה טובה?

ומי יתנצל על כך שהוא קרא לי בשם לא ראוי?

מסתבר שאבא שלי לא... וצר לי על כך , כי האהבא שלי אליו גדולה כל כך...

קשה לחטוף באופן קונסיסטנטי מבן אדם קרוב לך מילות גנאי וכינויים מעליבים

במיוחד כשהוא אבא שלך...

אני נכנסת למקום

רואה אותך

החיוך נפרש על פניי

אני לא יכולה להסביר מדוע

אתה הרבה יותר גדול ממני

אבל בשביל להסתכל לך בעיניים אני חייבת להשפיל את ראשי

אני שומעת אותך מדבר ומתמלאת גאווה לנוכח העובדה שאני איתך באותו החדר

אתה מחייך לי בחזרה חיוך קטן וממזרי

יודע להציב גבולות

בזכותך אני חדורת מוטיבציה ואמונה עצמית

אתה מיוחד...

אני קצת מעריצה אותך

בעצם , קצת הרבה

אתה באמת מיוחד...

נסענו באוטו והתקשרתי אליו שידריך את אמא שלי איך להגיע 

פתאום ראיתי אותו , שיער קצר , המשקפיים והגוף המצחיק...
אני לא אשקר..... קצת ירד לי ממנו אחרי שראיתי אותו...
נכנסנו לבית שלו שהוא ענקי ויפייפה 
פגשתי את ההורים שלו שהיו נחמדים למדיי ועלינו לחדר
אני ישר נשכבתי על המיטה
הוא היה קצת על המחשב
ואז נשכב ליידי
באיזשהו שלב התקרבנו

הלב שלו פעם בטירוף דרך החזה

הוא שיחק לי בשיער ואז בעגילים

סיפרתי לו איזה משהו מרגש

"מזל שאת מדברת צרפתית...."

הוא חיבק אותי ובאיזשהו שלב הוא היה מעליי
הוא הרים לי את הפוני למעלה ופשוט התנשקנו בטירוף
ניסיתי להרגיע אותו , אבל הוא היההה נלהב מידיי......... בואו נאמר שהוא לא פספס שום חלק בפה שלי..
באיזשהו שלב הפסקנו והוא פשוט שם את הראש על החזה שלי , למעלה , לא על הציצי... לחשתי לו שאני פסיבית כי הרגשתי שהוא לא בטוח...
נישקתי אותו בצוואר וזה התדרדר לעוד נשיקה מטורפת
יש לי צמרמורות רק מלחשוב על זה (באותם רגעים התחתונים שלי היו כבר רטובים לגמרי)
הוא לא שם יד על הציצי שלי פעם אחת , זה היה כזה הזוי , הם היו ממש מולו ואני לא ממש התנגדתי...
פתאום שמענו קולות , ההורים שלו ניקו בדיוק חדר לייד
הוא התנתק ממני במכה ופשוט התיישב מול המחשב ולא התייחס אליי
הוא ראה סיטקומים אמריקאים מעאפנים
יצאתי למרפסת של החדר שלו , פשוט הייתי בחוץ ולא קלטתי שכל זה קרה הרגע , נשענתי שם על המעקה והשפלתי את הראש
הוא פתח את הדלת של המרפסת כאילו כדיי להזמין אותי חזרה פנימה
נכנסתי לחדר שלו ואז ירדנו לקומה תחתונה כי הייתי חייבת להשתין
הוא הלך ניגן על הפסנתר כמו גאון
אני ישבתי על אחת הספות והקשבתי לו
עלינו שוב למעלה ואז הוא פשוט התחיל לדבר ולשפוך...

"זו לא את, זה אני" הקלישאה הידועה רק במילים אחרות
הוא אמר שהוא לא מוכן או וואטאבר

אמרתי לו שאפשר לשכוח מזה

זה באמת מה שהרגשתי באותו רגע... (בדיעבד אני כל כך מצטערת שזה מה שהרגשתי)
הוא אמר לי שהוא מעדיף שנשכח מזה
הוספתי ואמרתי לו : "רק אל תשגע אותי , לא רוצה - כן רוצה כי אין לי כח לזה"
האמת היא שיש לי כח לזה וחצי..
הוא אמר לי שהבעיה היא בו שהוא פשוט חושב יותר מדיי
הוא הוסיף ואמר לי "את חייבת להבין שבחיים לא הייתה לי יכולת כל כך גדולה לפגוע במישהו בצורה כזאת"
הבנתי את הכוונה שלו , הוא באמת ילד מדהים... שבעיקר פוגעים בו...
שאר הדיבורים היו משעממים וחסרי כל פואנטה
סיפרתי לו שטויות והוא גיכך
באיזשהו שלב רציתי כבר לעוף משם
התחלתי להתקשר לאמא שלי בקטע אובססיבי שתבוא כבר לקחת אותי , יכלתי גם להרגיש שהוא רוצה שאני אעוף משם..
אמא שלי הגיעה , הוא בקושי חיבק אותי מולה..
נסעתי הבייתה ושיקרתי לה שהיינו שם עם המון חברים והיה ממש מצחיק , שדיברנו על המעבר שלי וכל מיניי שטויות
לא הפסקתי לחשוב על מה שקרה כל הסופ"ש חשבתי עליו והיו לי צמרמורות
שמתי את השפתיים על היד שלי עצמתי עיניים וניסיתי להזכר
אני מרגישה תחושת החמצה כל כך גדולה
אני כל כך מתגעגעת 
אני רוצה את השפתיים שלו שוב
למרות שהוא מנשק גרוע

אני מתגעגעת
לפחות ישאר לי עוד כמה שנים הזכרון המתוק של הנשיקה הראשונה עם מישהו שבאמת הייתי מאוהבת בו

קשות לי המחשבות עליו
אני יודעת שהוא מצטער על מה שהוא אמר ושחסמתי לו את הדרך לנסות שוב בעתיד
דרכינו נפרדות... אני עוברת והוא נשאר , לפחות לא יהיו מבטים מביכים...
זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי , נעימה ככל שהייתה היא גם הייתה כל כך כואבת...

אתם מוזמנים להגיב....