לפוסט ראשון (או שכבר אפשר לקרוא לזה שני?) רציתי לדבר על נושא שמטריד אותי ( כמו את כולם) לאחרונה: גיוס חרדים לצבא.
עד עכשיו, חוק השירות חובה בכלל לא חל על החרדים. אנשים שמשרתים בצבא ולא מאמינים שתפילה לאלוהים תעזור להם לא כל כך התלהבו מהרעיון, ואפשר להבין אותם, אותנו. כי הטענה המרכזית של החילונים, אותם אזרחים טובים שמשלמים מיסים ומשרתים בצבא ( כי הם חייבים, וכי מחנכים אותם מגיל קטן ש"אין לנו ארץ אחרת"), היא שצריך להיות שוויון בנטל. שלא הגיוני שאנחנו נשרת בצבא ונתרום מעצמנו למדינה בעוד אחרים לא ינקפו אצבע. או במילים אחרות, לא מעניין אותנו מצבא חזק יותר או מניצחון בעוד מלחמה, אנחנו רוצים לגייס גם חרדים לצבא כדי לא לצאת פראיירים.
למה? כי זו התפיסה של הישראלי הממוצע: אסור לצאת פראייר.
אנחנו רוצים שכולם יתגייסו לצבא כדי שיהיה מה שאנחנו קוראים לו "שוויון בנטל". כלומר, כדי שכולם יוכלו לסבול באותה המידה. ללא הבדלי דת, גזע ומין. אבל אם זה כך, מדוע עדיין לא מצאתי את האדם שיתלונן על כך שגברים מחוייבים על פי חוק לשרת שלוש שנים בצבא, ואילו נשים מחוייבות רק לשנתיים? האם זהו שוויון בנטל?
בשלב הזה אני מצפה מכל הנשים שקוראות את זה לנסות למצוא תירוץ שיספק את עצמן לכך שההנחה הניתנת לנו היא בסדר. אבל האמת היא שאין איש שמתלונן על הדבר לא מפני שהוא בסדר, כי אם אין מי שיפנה את תשומת לבנו אל הפרטים האלה...
כל הסיפור הזה מזכיר לי בדיחה כזאת על ישראלים: ה' פנה לישראלי והבטיח לתת לו כל מה שהוא רוצה, בתנאי שייתן לחבר שלו פי 2. הישראלי ביקש שה' יוציא לו עין.
מה אומרת לנו הבדיחה המעוותת הזאת? שאנחנו, לאו דווקא ישראלים אלא בני אדם בכללי, מעדיפים לקבל דברים רעים כל עוד האחר יקבל דברים רעים יותר. ומוכנים לוותר על דברים טובים מחשש שלאחר יהיה טוב יותר. אבל החלק החשוב שאנחנו לא מסוגלים להבין הוא כזה: אם הייתה לנו אפשרות לקבל משהו טוב, וקיבלנו דבר רע במקום- יצאנו פראיירים אמיתיים.
ומה כל זה קשור לעניין של גיוס לצבא?
אם במקום להתעסק בזה שאחרים לא מתגייסים לצבא, היינו מתעסקים במקור הבעיות- הגיוס שלנו עצמנו- לא היינו צריכים לצאת "פראיירים". אם מפריע לנו עצם הגיוס לצבא, למה שנצא וניאבק בתופעת ההשתמטות במקום בתופעה של "גיוס חובה"? גיוס לצבא צריך להיות מרצון! למה שנבזבז שנתיים ומעלה מחיינו על מקום שאנחנו לא רוצים להיות בו?
כאן זה המקום להגיד שאם לא היה צבא לא הייתה לנו מדינה. אבל האם זה באמת נכון? האם כל מדינה חייבת צבא, או שמא רק אנחנו חייבים, כיוון ש"הערבים שונאים אותנו" וש"כולם רוצים לקחת לנו את הארץ". אני אומרת, שהכניסו אותנו למעין פארנויה. שוויץ מסתדרת יפה מאוד בלי מלחמות, וכמותם, גם אנחנו יכולים! אז אולי זה לא יעשה בין רגע, לא נחליט יום אחד שזהו זה- מפרקים את הצבא. אבל אם במקום לעודד את הנוער להתגייס לצבא כדי להיפטר מתופעת המשתמטים, נעודד את הנוער לקדם את השלום- מי יודע לאן נוכל להגיע?

מוזמנים להגיב, לתת ביקורת ולחוות את דעתכם בנושא.